על שולחן בית המשפט העליון (ראה: רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' חאלד סלמאן מיום 19/08/2019) הונחה סוגיה זו - והכרעה בה (או היעדר הכרעה) ניתנה לאחרונה.
השאלה המשפטית שנדונה הייתה האם הפליה במכירת דירת מגורים על ידי חברה קבלנית מקימה לנפגעים עילת תביעה נגד החברה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: החוק או חוק איסור הפליה) והאם דירה נחשבת "מוצר" כהגדרת החוק.
לפי סעיף 3 א' של חוק איסור הפליה במוצרים
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם."
הרקע להליך המשפטי
המשיבים הם בני זוג מהכפר אעבלין שבצפון הארץ המתגוררים בירושלים מזה כעשרים שנה. המשיבים ביקשו לרכוש דירת מגורים חדשה שתתאים לגידול בנם הנכה. מנגד עמדה חברה קבלנית הבונה ומשווקת דירות ברחבי הארץ.
במהלך חיפושיהם התעניינו המשיבים בפרויקט מגורים ששיווקה המבקשת בירושלים. במהלך שיחה טלפונית שערכו עם נציגת המערערת נמסר להם כי היא אינה מוכרת דירות לערבים.
נוכח סירובה של החברה למכור למשיבים דירה בשל היותם ערבים, פנו המשיבים לבית משפט השלום בתביעה לפיצוי כספי, שהתבססה בעיקרה על סעיף 5 לחוק איסור הפליה אשר מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בהתקיים אחת מהעילות המנויות בחוק.
בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים בקבעו כי מן העדויות שנשמעו עולה שהמערערת אכן נמנעה מלמכור למשיבים דירה בשל מוצאם, ובכך התגבשה עילת ההפליה המנויה בסעיף 3 לחוק איסור הפליה.
עוד נקבע כי אין כל מניעה להחיל את החוק אף על מקרקעין ובכך מצא לנכון בית משפט השלום לפסוק פיצויים (בסך 40,000 ₪) לטובת המשפחה המופלה.
ערעור הוגש לבית המשפט המחוזי אשר אימץ את מסקנות בית משפט השלום
בכך לא תמה הסוגיה - התיק הגיע בסיבוב שלישי לבית המשפט העליון בהרכב שלושה שופטים. עמדת בית משפט העליון אומנם הייתה פה אחד ומסקנת כלל השופטים כי על החברה לשלם פיצויים למשפחה המופלה - אך כל שופט נימק את התוצאה אליה הגיע בדרך שונה.
השופט מזוז פסק כי הוא מקבל את הנימוק של ערכאות קמא: "כי חוק איסור הפליה חל על מכר דירות על ידי מי שזהו עיסוקו. מסקנה זו נובעת הן מלשון החוק, הן מתכליתו האובייקטיבית והן מתכליתו הסובייקטיבית" - ומסיבה זו ראה לנכון לחייב את החברה בהתאם לדעתן ונימוקיהם של הערכאות הקודמות.
לעניין המגזר הפרטי קבע: "יודגש שוב כי אין מדובר בהחלת איסור הפליה על אדם שעה שהוא מבקש למכור או להשכיר את דירתו הפרטית. מדובר על עוסקים, ובמקרה הנדון מדובר על חברה קבלנית אשר משווקת דירות לציבור הרחב.
אין לה כל אינטרס לגיטימי להפלות כשם שאין אינטרס לגיטימי כזה לכל מוכר מוצר אחר, או לספק שירותים או לגורם המפעיל מקום ציבורי - שעל כולם אוסר החוק להפלות."
פסיקת השופט א' שטיין:
"דירה איננה "מוצר" כמשמעו של מונח זה בחוק איסור הפליה. הפרשנות שמציע השופט מזוז לאמץ, אשר באה לבשר לנו כי דירת מגורים היא בגדר "מוצר" לעניינו של חוק איסור הפליה, איננה תואמת את לשון החוק ואף מנוגדת לכוונת המחוקק."
המדובר היה בחברה אשר זכתה בקרקע במכרז מול רמ"י - המדובר בקרקעות בבעלות מדינת ישראל. כללי המשפט המנהלי ממילא אוסרים על חברה קבלנית אשר פועלת במסגרתו של מיזם משותף עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), להפלות בין אזרחי ישראל במכירת דירות שבנתה על אדמות המדינה על רקע תכונותיהם האישיות או הקבוצתיות כמו לאום, דת או גזע.
משכך הוא הדבר, הדרתו של אזרח ישראלי מההזדמנות לרכוש את אחת מהדירות הללו מהווה שימוש לרעה בזכויות שהחברה קיבלה מרמ"י במסגרת המיזם המשותף - התנהגות המוגדרת כבת עוולה בסעיפים 39(א) ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) - או, למצער, ניהול משא ומתן טרום חוזי שלא בדרך מקובלת, בניגוד לכלל הקבוע בסעיף 12(א) לחוק החוזים.
חברה שתנהג כך תחויב בתשלום פיצויים לאדם שנפגע מהתנהגותה המפלה; וככל שנזקיו של אותו אדם אינם ממוניים ועיקרם פגיעה בכבוד, יהא על בית המשפט לקבוע את הפיצויים בגינם לפי אומדנא.
לעניין המגזר הפרטי קבע: "פסק דיני אינו מתייחס להפליה במכירת דירות אשר נבנו על ידי קבלן פרטי על קרקע פרטית - זוהי סוגיה מורכבת, ואין לנו כל סיבה לדון בה במקרה שכאן. אציין במאמר מוסגר, כי בארצות הברית סוגיה זו הצריכה הסדרה באמצעות מעשה חקיקה פדראלי (ראו (Fair Housing Act 42 U.S.C. §§ 3601-3619, 3631 (1968).
קביעת השופט נ' הנדל
השופט הנדל נמנע מלהכריע וסבר כי זו לא המקרה בו בית המשפט נדרש להכריע בשאלה, במיוחד מקום בו מדובר בחיוב המוטל על החברה לנהוג בשוויון מכוח ההתקשרות שלה עם רמ"י, ודי בחיוב זה כדי להשית על החברה תשלום פיצויים.
לדבריו: "באשר למקרים בהם הגורם המפלה הוא מי שזכויותיו לא נגזרות מחוזה עם המדינה והוא עוסק בתחום המכירה והשיווק של דירות - תחולת חוק איסור אפליה היא סוגיה רבת ממדים המצריכה בחינה של שיקולים נוספים. יסודם של אלה בלשון ובתכלית חוק איסור הפליה. בענייננו אנו נכון להתייחס לפרשנות חוק איסור הפליה ביחס למקרקעין".
לעניין המגזר הפרטי קבע: "הסוגיה המשפטית בדבר תחולת חוק איסור הפליה על מקרקעין, במקרה שהמוכר הוא גורם פרטי שזהו עיסוקו והוא לא קיבל זכויות בקרקע מהמדינה, היא שאלה חשובה ובעלת נפקות. דא עקא, שאלה זו אינה רלוונטית במקרה זה."
סוף דבר
- חברה קבלנית פרטית אשר מוכרת דירות אשר נבנו על קרקעות מדינה והתקשרה מול רמ"י מחויבת בכללי המשפט המנהלי בשוויון כלפי ציבור הרוכשים.
- לגבי חברה פרטית אשר מוכרת דירות שנבנו על שטח בבעלות פרטית, לא קיימת הלכה פסוקה בעניין, ישנה דעת המיעוט של השופט המזוז אך לא יצאה הכרעה ותקדים מחייב.
- באשר למוכר פרטי, דעתו של השופט מזוז אשר על אף שנקט בעמדה החמירה הבהירה כי אין מדובר בהחלת איסור הפליה על אדם שעה שהוא מבקש למכור או להשכיר את דירתו הפרטית. ולשון החוק מדברת על עוסקים. ונדמה כי זו העמדה אשר תאומץ במקרה של מכר פרטי, אף כמובן החובה לנהוג בתום לב משתרעת על כל דיני המשפט, ולכן אין לדעת כיצד סוגיה זו תוכרע בעתיד והכל תלוי הנסיבות ואופן התנהלות המוכר.
בהערת שוליים: יובהר כי בית המשפט לא דן בסוגיה בה מדובר בעמותה הנמנית עם חברים מסוג מסוים אשר רוכשת קרקעות מדינה, ביחס לזכותה להחליף חבר עמותה בעתיד על פי תקנון העמותה ואופי החברים, או שמא גם היא כפופה לכללי המשפט המנהלי לשוויון - סוגיה זו תובא בעת מצוא.
כמובן אין באמור להוות ייעוץ משפטי פרטני כאשר כל מקרה שונה מחברו, המאמר נועד להנגיש לציבור את הסוגיה המשפטית.
.jpg)
