בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן אישר הסכם בין הורים לגבי ההסדרים הנובעים בקשר עם הקטין שטרם בא לעולם. 


בצעד אמיץ ותקדימי, אישרה כב' השופטת תמר סנונית פורר מביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן, הסכם בין הורים שנפרדו בעת שהאם בהריון בשבוע ה- 24 עם ילדם המשותף ובו בין השאר ניתן תוקף של פסק דין גם הוראות המסדירות את הורותם העתידית ואת ההסדרים הנובעים בקשר לעובר.


המקובל עד כה, במקרים בהם הורים מבקשים לערוך ביניהם הסכם בנוגע לילד שטרם בא לעולם, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לאשר הסכם זה ויש לאשרו רק לאחר בואו של הקטין לעולם אישור על פי סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962, שכן הקטין הינו בעל ישות משפטית על פי סעיף 1 לחוק זה, רק מגמר לידתו.


במקרה שפנינו, הוגשה בפני בית המשפט בקשה לאישור ומתן תוקף של פסק דין לפי סעיף 3 (ג) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה 1995, הקובע את סמכותו של ביהמ"ש לאשר הסכם בין הצדדים, כאשר לא תלויה ועומדת בין הצדדים תובענה באותה העת.

 

ביקשו לאשר הסכם חדש שיכלול גם הוראות לגבי העובר 


הצדדים, היו בני זוג, אשר בחודש אפריל 2013, בית המשפט אישר הסכם המסדיר את יחסיהם הרכושיים. באוקטובר 2013, שבו הצדדים לביהמ"ש בבקשה לבטל את ההסכם הקודם ולאשר הסכם חדש, בשל פרידתם והכולל כאמור, בין השאר, הוראות הנוגעות בעובר.


השאלה המרכזית שעומדת במרכזו של פסק הדין הינה, האם לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לאשר הסכמים הנוגעים לקטינים שטרם באו לעולם ובפרט הסכמים הנוגעים למזונותיהם, משמורתם וזמני השהיה עימם.


לאחר שבית המשפט זימן הצדדים ושמע את עמדתם באופן בלתי אמצעי, נקבע כי לבית המשפט יש סמכות לאשר הסכמים מסוג זה.


לשם בחינת השאלה האם בסמכותו העניינית של בית המשפט לאשר ההסכם יש לבחון שלושה שיקולים מרכזיים:


א. מערכת היחסים שבין הצדדים עצמם והשותפות ההורית שלהם וההכרה במעמדו של האב כבעל זכויות וחובות כלפי הקטין כבר בעת ההיריון
ב. טובת הקטין בהסכם השותפות ההורית של הצדדים
ג. ההסכם כפתרון עדיף בסכסוכי משפחה


את השאלה הראשונה בחן בית המשפט, בדרך של ניתוח פורמלי של דבר החוק, הן חוק בית המשפט לענייני משפחה והן ח"י כבוד האדם וחירותו, לתת הכרה לזכיותיו וחובותיו של האב כלפי ילדו, והדגשת העדר הקשר בין הזוגיות לבין ההורות בהכרח. בחינת הסוגיה השנייה נעשתה תוך סקירת עמדת ועדת רוטלוי הבוחנת את זכויות וטובת הקטין וצרכיו והשיקול השלישי - הצורך לעידוד צדדים להגיע להסכמות ויישוב מחלוקות באמצעות הסכם, מבלי להידרש להליכים משפטיים בחן את עמדת המלומדים הקוראים לשינוי והרחבת סמכות ביהמ"ש כגוף אדמיניסטרטיבי לפקח על הסכם הורות עתידית.


במקרה הספציפי שהובא בפניה, קבעה השופטת, כי מאחר שהצדדים היו בני זוג וקיימו חיים משותפים ובית המשפט אף אישר הסכם קודם ביניהם הרי שעל פי סעיף 1 (2) א- ב לחוק לענייני ביהמ"ש לענייני משפחה, הם עונים להגדרת "בן משפחה".


מכאן קבעה השופטת, כי משבחרו הצדדים בשותפות הורית, כבר עתה בעת ההריון, שותפות זו רוקמת עור וגידים ויש מקום לתת לה תוקף משפטי. ההכרה המשפטית, לפי ביהמ"ש, תסייע לצדדים עצמם במיסוד אותה שותפות הורית וצמצום משמעותי של המחלוקות הקיימות והעתידיות שלהם.


באמירת אגב, אשר לטעמי יש בה כדי לחולל שינוי מרחיק לכת, באופן בו נהגנו עד כה באישור הסכמי הורות משותפת, מתייחסת השופטת להסכמים ההולכים והופכים לשכיחים יותר, שנועדו ליצירת ההורות בלבד, ללא קשר זוגי או רגשי בין ההורים.


לעניין זה, פותח בית המשפט פתח רחב לאישור ההסכם בשלב ההריון באמירה כי "יש מקום לחשיבה משפטית מחודשת גם לגבי צדדים המתקשרים בהסכם שותפות הורית ולצורך כך בלבד. אני סבורה לאור שינויי העיתים, שינוי מבנה המשפחה הקלאסי וההתפתחויות הטכנולוגיות כי יהיה מקום לבחון שאלה זו גם בעתיד".


חתימה על הסכם לפני ההיריון


ומה בנוגע להסכם טרם ההיריון? שהרי הסכמי הורות משותפת נערכים בדרך כלל לפני ההיריון עצמו ובדרך כלל מגדירים בפרק מיוחד את שלב ההיריון, אופן הכניסה להריון והסדרים הקשורים בתקופה זו.


לעניין זה, סברה השופטת, כי אם המבקשת במקרה שבפנינו, לא הייתה בהריון לא היה מקום לאשר את ההסכם שכן משטרם נוצר ההיריון, ממילא לא יכול להיות סכסוך הקשור אליו.


בעניין זה, אני חולקת על דעת ביהמ"ש; יש מקום לתת ביטוי משפטי גם לשלב טרם ההיריון בתהליך. אכן במקרה ספציפי זה הצדדים מסדירים פרידתם טרם בא מקור הסכסוך לכאורה לעולם אולם, מה הדין במקרה בו הצדדים באים להסדיר הסכם להורות משותפת, שמקורה לא נובע כתוצאה מסכסוך ומטרתו לצמצם את הסיכוי להיווצרותו של סכסוך כזה בעתיד?


לשיטתי, במקרים בהם 'יתפוס' ביהמ"ש סמכות לאשר הסכמים מסוג זה, יהווה הדבר צעד חשוב ומשמעותי בהתקדמות התפיסה המשפטית, המכירה בשינויים שחלו יחד עם התפתחותה של המשפחה החדשה גם בתפיסת שלב ההיריון ב- 50 השנים שחלפו מאז הגדרת המונח קטין בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.


במילים אחרות, לשיטתי, הפתרון במניעת סכסוכים עתידיים יהא במתן אישור משפטי להסכם הורות משותפת בטרם ההיריון ושימת דגש בעת אישורו לבחינת ניסוחו של ההסכם והתייחסותו לעקרונות מוסכמים, והנסיבות המשתנות הצופות פני עתיד ומנגנון ליישוב סכסוכים עתידיים בדרכי שלום.


ברור כי אין באישור הסכם מסוג זה, כדי לייתר לחלוטין פנייה לערכאות במקרים בהם מתגלעות מחלוקות, אבל אני סבורה, כי הסכמה עקרונית תייתר ותפחית סכסוכים, כמו בכל מקרה אחר בו מובאים הסכמים לאישורו של בית המשפט.


הסכם הורות טרם ההיריון תחייב את הצדדים מבלי להגיע לביהמ"ש


אישורו של הסכם הורות משותפת טרם ההיריון, לא רק שתקל על הורים, הנקשרים זה בזו רק לשם הבאת ילדים לעולם, אלא תבטיח כי ההסכמות ביניהם תהיינה ודאיות, סופיות ומעוגנות, טרם ההיריון ותחייב אותם אף לאחר השינוי הדרמטי בחייהם עם היוולדו של התינוק ותייתר את הצורך להגיע לביהמ"ש, לאשר ההסכם לאחר הלידה, כפי שנהוג כיום.


פסק דין זה, הינו חוליה נוספת בשרשרת פסקי דין היוצאים תחת ידי ביהמ"ש לענייני משפחה ואשר נותנים ביטוי לתהליכים בחברה ולשינויים במבנה המשפחה במאה ה- 21. ביהמ"ש, מוציא אל הפועל את עמדת המלומדים, הקוראת לתת תוקף משפטי והכרה חברתית במודל ההורות המשפטית המשתנה ולאפשר גמישות, צדק והוגנות בהגנה מרבית על הצדדים השונים תוך מתן תוקף להורות כזו.


אין אלא, לברך את בית המשפט על הצעד החשוב בתקווה שיהא בו כדי לבשר התקדמות והתפתחות מחשבתית עתידית בהתאם למודל המשפחה המשתנה.