נהוג לדבר רבות על הצורך בהסכם ממון לפרק ב' - בזוגיות שנייה (בין כנשואים ובין אם לאו). במקרה זה, הצורך בהסכם ממון נראה טבעי ומובן מאליו: מדובר בצדדים בגיל יותר מבוגר, במקרים רבים כל צד כבר מביא עימו נכסים מתקופה קודמת, ולחלקם אף ילדים ממערכות יחסים קודמות.


אך טבעי הוא כי אנשים שכבר חוו גירושין ופירוק של תא משפחתי, על השלכותיו הכלכליות והרגשיות, יעדיפו להסדיר את יחסי הממון בפרק הבא של חייהם, ולא יותירו את הדברים ל"יום שחור" של פרידה, או גרוע מכך - לסכסוך בין ילדיהם כיורשים. על כן, הרצון לצקת בהירות, שקיפות והסכמה ברור ומובן מאליו ל"בוגרי פרק א'".


אבל מדוע שזוג צעיר ואופטימי בתחילת דרכו יערוך הסכם יחסי ממון?


ראשית, יש להודות ולומר כי כל הזוגות הצעירים אופטימיים בתחילת דרכם. אלא שהמציאות מגלה כי אחוז הגירושים בקרב הזוגות החדשים הנישאים עומד על 1 מכל 3 זוגות. האחוז הזה אינו כולל את הפרידות של בני זוג שאינם נשואים, לאחר תקופה בה קיימו ביניהם חיי משפחה מלאים כידועים בציבור.


הליך פרידה הוא תמיד הליך קשה וטעון, רב משמעויות והשפעות, הן על מי שבוחר בפרידה, ובוודאי על מי שהפרידה נכפתה עליו שלא מרצונו.


מסתבר, שהסכם הממון בפרק א' יכול לסייע לזוג הצעיר הן בשגרת חייו, והן חלילה בעת פרידה. ובמה דברים אמורים?


שקיפות


ראשית ולפני הכל, הסכם הממון מייצר שקיפות בכל הנוגע לנושאים הממוניים שבין בני הזוג. שקיפות היא פקטור משמעותי להוגנות ולכנות בין בני הזוג. שקיפות אף מונעת מצב בו אחד מבני הזוג מצפה לשיתוף בכסף חיצוני מסוים (למשל בכספי ירושה), כאשר לצד השני אין כל כוונה כזו, ואף על פי החוק, אין הוא מצופה לכך.


פעמים רבות הסכם הממון בפרק א' יסייע במישור היחסים שבין בני הזוג לבין המעגל המשפחתי הרחב שמסביבם, בשל הסדרת הנושאים הכלכליים שביניהם. כך, במיוחד בפרק א' הורים רבים מסייעים לילדיהם בבניית חייהם המשותפים עם בני זוגם.


לעיתים יבקשו הורי בן הזוג שסייע משמעותית יותר, כי במקרה של פרידה, יוכל ילדו להישאר עם הסיוע אשר נתן לצדדים. לעיתים, אין זו אלא העתודה הכספית האחרונה שיש בידי אותם הורים, והם מבקשים להגן עליה במקרה של פרידה.


יש לזכור כי ממילא מדובר בסיוע שהוא פרי מאמצי אותם הורים ולא פרי המאמץ המשותף של הזוג הצעיר. אלמלא הסכם ממון, יתכן שהסיוע לזוג הצעיר לא היה ניתן, או שהיה נותר על שם ההורים וגם לכך יש השלכות ביחסי בני הזוג.


על כן, הסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג במקרה של פרידה יש בו כדי להפיג חששות ולאפשר התנהלות שקופה וברורה יותר, הן ביניהם, והן ביחסים מול המעגל המשפחתי הקרוב.


מזעור קושי


הסכם ממון ממזער את הקושי במצבים של משבר ופרידה, שכן הוא מייצר וודאות ושקיפות בכל הקשור לחלוקה הרכושית בין בני הזוג. הסדר קבוע מראש של ההיבט הרכושי אינו דבר של מה בכך ויש בו כדי להקל ולמזער את הקונפליקטים לפחות בהיבט זה.


ודאות ושליטה בתוצאה


ועוד בהיבט הרכושי, הסכם ממון נותן מימד של וודאות ושליטה בתוצאה: באופן רגיל, בני זוג אינם מודעים לדקויות שיש במדיניות המשפטית, וזו אף משתנה מעת לעת. על כן, התנהלותם מתרחשת בשדה של חוסר וודאות. הסכם ממון ברור ומנוסח היטב ימנע מבני הזוג פרשנות של בית המשפט, שעשויה שלא להתאים לכוונותיו או לציפיותיו של מי מהם. 


הסכם ממון כאתגר זוגי


פעמים רבות נשמעת הטענה כי העיסוק בהסכם ממון אינו נוח, ו"מקלקל" את האווירה הרומנטית. אכן, ענייני ממון אינם רומנטיים, ומדובר בעניין מכביד ולא נוח. אבל דווקא בשלב זה של חייהם, כאשר אין חשדנות שוררת ביניהם ורמת אמון גבוהה, קל יותר להתמודד עם השאלות הללו ולקבל החלטות בתנאים שהם טובים בהרבה מאשר בשעת משבר. דרך התמודדותם באתגר זה תוכל ללמדם הרבה מעבר לכך על יחסיהם. וכל למידה והתמודדות מבורכת היא לטובת עתידם המשותף.