כחלק בלתי נפרד מהחיים בעידן הכפר הגלובאלי, היה על בתי המחוקקים ברחבי העולם לבצע התאמות בספרי החוקים שיסדירו תנאים סוציאליים לנתיניהם שלוקחים חלק במאמץ להפוך את העולם בו אנו חיים למקום נגיש, זמין ונוח יותר. בחלק מהמדינות התאמות אלה באו לידי ביטוי בחקיקת חוקי מס שתכליתם להקל על אלה הנושאים בנטל הפיתוח, ובחלק אחר באו לידי ביטוי בחקיקת חוקים שתכליתם לתמוך בפעילות עסקית של נתיניהן.


במדינת ישראל נחקק, בין השאר, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר בא לאוויר העולם מתוך הבנה כי חיים במדינה מודרנית טומנים בחובם מחיר כבד בדמות אלפי נפגעי תאונות דרכים מידי שנה. ההבנה הייתה כי לשם רתימת כלל האוכלוסייה למאמץ הפיתוח והשגשוג, יש להגן עליהם מפני סיכוני התחבורה הקיימים בכל פעם שאנו עולים לכביש, במסגרת נסיעה לעבודה, בילויים או סתם טיול משפחתי.

 

בני המשפחה נפגעים נפשית עקב פגיעת יקיריהם


יחד עם זאת, לא אחת קורה שקרוב משפחתנו נפגע בתאונת דרכים קשה, ובשל פגיעותיו והסבל שנגרם עליו, נפגעים יחד אתו גם מי מבני משפחתו הקרובה פגיעה נפשית של ממש עקב הקושי המובן מאליו להתמודדות עם הפגיעה הקשה ביקירינו.


בסוגיה זו עוסק פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון ושנודע בשם הילכת אלסוחה. במסגרת אותו פסק הדין פסק בית המשפט העליון כי גם בני משפחתו של נפגע תאונת דרכים יהיו זכאים לפיצוי מאת חברת הביטוח בגין נזקיהם הנפשיים אשר נגרמו להם עקב פגיעת יקיריהם.


בעניין זה יש להבהיר כי ככלל קרובי משפחתו של נפגע תאונת דרכים יהיו זכאים לפיצוי בלתי מבוטל עקב פגיעתם כאמור, כאשר נגרמה להם פגיעה נפשית מסוג נוירוזה או פסיכוזה ואשר הותירה נכות נפשית משמעותית עקב היחשפותם לפגיעתו של בן משפחתם.