מהי האחריות החלה על בעלי מקום בילוי ומנהליו בכל הנוגע לשמירה על בטיחותם של המבלים? לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בחיפה תביעת נזקי גוף שהגישה צעירה כנגד חברה שהפעילה מועדון בקריית חיים, ומי שניהל את המועדון בפועל במועד שבו נפצעה בזמן בילוי במקום.


בשנת 2016, כשהתובעת הייתה בת 19, היא יצאה לבלות במועדון עם חברתה. בזמן ששוחחו ליד הבר, אחד העובדים עבר לידן כשהוא מחזיק שקית אשפה, עם שבר זכוכית שבלט ממנה. שבר הזכוכית חתך את שוק רגלה של התובעת, והיא הובהלה מדממת וכואבת לבית החולים, שם הפצע נתפר.


בדיקת הנסיבות והעדויות הביאה את השופטת למסקנה כי הן המנהל והן בעלי המקום אחראים לתאונה בגין רשלנות, וזאת מכיוון שאופן פינוי האשפה מהמקום לא נעשה באופן זהיר השומר על בטיחות המבלים. על כן התביעה התקבלה, והנתבעים חויבו לשלם סכום של כ-51 אלף שקלים עבור פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.


האם מוטלת אחריות על מנהל המקום, והאם הוא התנהל ברשלנות?


הפסיקה כבר קבעה בעבר כי לבעלי ומנהלי מועדון מוטלת אחריות כלפי קהל לקוחותיהם, הן בתור בעלי המקום והן בתור נותני שירות, ועליהם לדאוג לתנאים בטיחותיים עבור המבלים. כאמור, האחריות מוטלת לא רק על הבעלים אלא גם על המנהל בפועל.


במקרה זה, הצעירה ביקשה לקבוע כי מנהל המקום היה גם הבעלים, וזאת לפי הצהרותיו בחקירות המשטרה. בבית המשפט טען כי מעולם לא שיקר למשטרה, אולם ייתכן שהתבלבל בדבריו מכיוון שהמועדון מעולם לא היה בבעלותו.


לטענת המנהל, הוא סיפק שירותים לחברה אשר החזיקה במקום הבילוי. שירותים אלו כללו את הגעתו למועדון ואחריותו על כל המתרחש שם. על פי הראיות והמסמכים שהוצגו בפני השופטת, התברר כי המנהל אכן לא היה מבעלי המקום, אך היה מנהל בפועל בכל שעות הפעילות של המועדון. כלומר, הוא היה אחראי גם לנוהלי העבודה והבטיחות. לאחר האירוע שבו נפצעה התובעת, הוא זה ששינה את נוהל פינוי האשפה כדי למנוע תאונות דומות בעתיד.


האם החברה אשר המועדון היה בבעלותה אחראית לנזק שנגרם לצעירה במהלך בילוי במקום?


בנוגע לאחריות החברה שהחזיקה את המועדון, בתחילת ההליך טענה החברה להגנתה כי במועד שבו אירעה התאונה היא לא החזיקה או הפעילה את המקום. ואולם, על פי עדותו של המנהל והחשבוניות שהציג, קבעה השופטת כי הוא עבד עבורה בתאריכים הללו.


השופטת הבהירה כי הן לחברה והן למנהל ישנה חובת זהירות כלפי מבלי המועדון, ועל שניהם חלה חובה לדאוג לתנאי שירות הולמים ובטיחותיים. את התאונה המדוברת ניתן היה למנוע בקלות באמצעות נהלי בטיחות פשוטים וסבירים, קבעה השופטת, ולכן גם המנהל וגם החברה אחראים באופן משותף בקרות התאונה ומחויבים לפצות את הצעירה על נזקיה.


אילו נזקים נגרמו לצעירה בעקבות פציעתה משבר זכוכית?


לצורך קביעת נכותה הרפואית של הצעירה בעקבות התאונה, מינה בית המשפט מומחה רפואי אשר העמיד את שיעור הנכות על 7.5% וזאת עקב צלקת שנותרה לה ברגלה.


מיד לאחר התאונה ובמשך חודשיים, הצעירה לא הצליחה לדרוך על הרגל ונאלצה להיעזר בקביים, תוך שאמה עוזרת לה בכל הפעולות היומיומיות. הצעירה טענה כי באותה תקופה הייתה מושבתת ונאלצה להפסיק לעבוד. מעבר לכך, התובעת טענה כי במשך שנתיים התביישה בצלקת שנותרה ברגלה ונהגה לכסות אותה. היא דרשה פיצוי בסכום של 50 אלף שקלים עבור כאב וסבל וכן פיצוי נוסף עבור העזרה שנזקקה לה מאמה.


מנגד טענו הנתבעים כי סכום הפיצויים צריך להיות נמוך וצנוע, מכיוון שאין ולו מסמך רפואי אחד אשר יכול להוות ראיה לטענותיה של הצעירה. השופטת קבעה כי סכום הפיצויים ההולם עבור כאב וסבל יעמוד על סך של 30 אלף שקלים, וכמו כן כי התובעת זכאית לפיצויים עבור עזרת הזולת בסך של 7,000 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד

 

עוד נקבע כי הנתבעים ישלמו גם את שכר טרחת עורכי דינה של הצעירה, את הוצאות המשפט ואת עלות חוות הדעת הרפואית. סך כל התשלום הועמד על סכום של 51,858 שקלים.


ת"א 28074-07-18