נהיגה בשכרות

הגדרת "שכרות" בחקיקה:
סעיף 64(ב) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:
"שיכור" – אחד מאלה
1. מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;
2. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;
3. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וחזקה שריכוז זה היה בגופו בשלוש השעות שקדמו לנטילת דגימות הנשיפה, השתן או הדם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר;
3(א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם
(א) נהג חדש
(ב) נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;
(ג) נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;
(ד) נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;
4. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.

העונש בגין נהיגה בשכרות

הגדרת עבירת נהיגה בשכרות מופיעה בסעיף 62(3) לפקודה וקובעת כי עבירת הנהיגה בשכרות בהקשר לפקודה הי "מי ששיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי". בהתאם לכך, סעיף 39(א) לפקודה הנ"ל קובע את עבירת המינימום בגין נהיגה בשכרות ולפיו, נהג שהוכח כי נהג בשכרות צפוי לפסילת רישיון הנהיגה לתקופה מינימלית של שנתיים, ובמקרה שמדובר על עבירה זהה בשנה שקדמה לאותה עבירה- פסילה מינימלית של 4 שנים, אלא אם בית המשפט קבע אחרת בהתאם לנסיבות שמצא.

כמו כן, לרוב כל תפיסה בגין נהיגה בשכרות תגרור פסילה מנהלית במקום של 30 ימים על ידי קצין המשטרה, קנס כספי ופסילה על תנאי.
לאחרונה עלתה הצעה בכנסת לתיקון פקודת התעבורה בנוגע לעבירה של נהיגה בשכרות אשר תיצור מדרג ענישה בהתאם לכמות האלכוהול בגוף הנהג, אולם טרם הוכרע בנוגע לסוגיה זו ואין בשלב זה כל תיקון או עדכון של הפקודה.

בדיקת אבחון מאפיינים ונשיפה בנהיגה בשכרות

בדיקת הנשיפה (הידועה בשפת העם גם "כינשוף") היא בדיקה שאינה בעלת תוקף חקיקתי, אולם הינה מחייבת.

כלומר, לשוטר החושד בשיכרון נהג יש את הסמכות לעכבו ולדרוש כי יבצע בדיקת נשיפה. כמו כן, הסמכות אינה כוללת רק את בדיקת הנשיפה הפיזית בלבד, אלא גם בדיקת עמידה, הליכה בקו ישר, הבאת אצבעות ימין ושמאל של היד לאף וכן התחשבות בגורמים משתנים נוספים כגון ריח אלכוהול או הימצאות פיזית של אלכוהול ברכב.

סירוב לבדיקת אבחון המאפיינים עלול לשמש את הנהג כנגדו במסגרת הליך משפטי שיינקט כנגדו. לעומת זאת, סירוב לבדיקת נשיפה משמש כראיה ויביא באופן אוטומטי וחד משמעי להרשעה ופסילה, וזאת גם אם הנהג לא שתה אלכוהול בפועל או שתה מתחת לכמות האסורה בפקודה.