מאת: עו"ד איתמר קורן (קורצמן)

המודרניזציה וקצב החיים המהיר הופכים את חיינו לרווי סכנות יותר ויותר.

 

בעולם בו, בובה יודעת לשיר ולרקוד, מטאטא פועל על סוללות נטענות, סכין גילוח רוטט ומפיץ אור, אנו מוצאים עצמנו נזקקים ותלויים במוצרים למכביר ומשכך, חשופים בעל כורחנו לתאונות ולפגיעות גופניות כתוצאה מהשימוש בהם.

דוגמאות לתאונות שאירעו כתוצאה ממוצרים פגומים: צריבה קשה בעור כתוצאה משימוש בתכשיר להורדת שיער, כוויות קשות כתוצאה ממשחק "פצצת זיקוקין" שהתפוצץ, פגיעה פנימית כתוצאה מסכין מכסחת דשא שהשתחרר ממקומו, פגיעה כתוצאה מבקבוק בירה שהתפוצץ במהלך פתיחתו, נזק לאצבע שנגרם כתוצאה מפתיחת קופסת שימורים שנאטמה בתת לחץ רב מאוד.

בשנת 1981 נחקק בישראל חוק בעל אופי צרכני, אשר נועד להקל על נפגעים שנפגעו בגופם כתוצאה משימוש במוצרים פגומים (חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1981).

עפ"י חוק זה, יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר ואין חשיבות לשאלה האם היה אשם מצד היצרן אם לאיו. החוק מוסיף לעניין זה וקובע, כי אם נגרם הנזק כתוצאה מרכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן הרכיב הפגום והן יצרן המוצר. כלומר, בהתאם להוראות החוק, כל אדם הנפגע כתוצאה ממוצר פגום זכאי לקבל פיצוי מיצרן המוצר (או מהיבואן שלו) וזאת מבלי שהנפגע צריך להוכיח את אשמתו של היצרן לנזק או להוכיח את התרשלותו.

כל זאת, להבדיל מתביעות נזיקין "רגילות" כגון תאונות למיניהן (פרט לתאונות דרכים) או רשלנות רפואית בהם על התובע להוכיח את רשלנות המזיק.

יצרן מוגדר עפ"י חוק האחריות למוצרים פגומים כאדם העוסק למטרות רווח בייצור מוצרים או הרכבתם, לרבות אדם המציג עצמו כיצרן המוצר, יבואן שייבא למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחו"ל וכן, ספק שהיצרן שלו בארץ או בחו"ל איננו ניתן לזיהוי.

מוצר פגום מוגדר בחוק זה לעיל כמוצר, אשר מחמת ליקוי בו עלול לגרום לנזק גוף וכן, מוצר אשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול בו ואלו לא ניתנו או שניתנו במידה בלתי מספקת.

ההגנות היחידות אותן מונה המחוקק לגבי יצרנים הם:

1. הפגם במוצר נוצר לאחר שיצא משליטת היצרן. אלא שבמידה והיצרן יוכיח, כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו תחול חזקה שהנזק נגרם על ידי פגם שנוצר לאחר מכן.

2. לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהייתה בעת שהמוצר יצא משליטת היצרן, לא יכול היצרן לדעת שהמוצר אינו עומד ברמת הבטיחות הסבירה.

3. המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו והיצרן נקט אמצעים סבירים למניעת יציאת המוצר משליטתו ולאזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הטמון במוצר.

4. הנפגע ידע על הפגם הטמון במוצר וחשף את עצמו מרצונו לסיכון.

חשוב להדגיש גם את חסרונותיו הבולטים של חוק זה:

1. הפיצוי הכספי הניתן עפ"י חוק זה הינו מוגבל וקבוע בחוק.

2. תקופת ההתיישנות לפי חוק זה הינה 3 שנים בלבד בניגוד לתביעות נזיקין אחרות לגביהן נקבעה תקופת התיישנות בת 7 שנים. 

3. לא ניתן להגיש תביעה עפ"י חוק זה לאחר שחלפו 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.

כאשר נפגעים ממוצר פגום מומלץ לשמור את המוצר הפגום, לשמור את החשבונית בגין רכישתו, לשמור את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי לפגיעה לרבות הוצאות כלשהם שנגרמו בגינה ובכלל, כל תיעוד רלוונטי לפגיעה.

כמו כן, מומלץ לפעול להגשת תובענה במהירות האפשרית אפילו אם המצב הרפואי טרם התגבש סופית וזאת, נוכח מועד ההתיישנות המקוצרת לעיל.

הכותב הינו עו"ד המתמחה בדיני נזיקין. כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר.