ת"א 3743-02-12


עיריית בני ברק תשלם פיצוים בסך 5,000 שקלים לאדם אשר מיטלטלין עוקלו מביתו בעקבות חוב לא שלו. התובע במקרה דנן טען כי הוא זכאי לפיצוי וזאת משום שהטלוויזיה בביתו עוקלה בגין חוב אשר נצבר לטובת עיריית בני ברק בשל דו"ח חניה של בנו (ולא שלו). לדבריו, העיקול נעשה שלא כדין וזאת משום שבנו, אשר היה החייב האמיתי, לא גר בביתו. התובע פנה לבית המשפט וביקש פיצוי בגין ההליך.

 

יש לכם שאלה?

פורום גביית חובות

פורום הוצאה לפועל


בכתב התביעה הועלו מספר טענות כנגד אופן ביצוע העיקול. נטען כי הגובה הגיע ללא ליווי של שוטר וסירב למסור לאשתו של התובע, אשר הייתה בבית בעת האירוע, פרטים מזהים. כמו כן, התובע טען כי המעקל "הפחיד את אשתו" אשר הייתה באותו היום בבית לבדה. בכתב התביעה נטען כי האישה הסבירה לגובה שבנה לא גר בבית, והגובה אף דיבר עם התובע בטלפון והוסבר לו שהילד גר בישיבה, אך המעקל המשיך בשלו מבלי לרשום את דברי האישה בדו"ח. בעקבות האירועים, התובע עתר לפיצויים בסך 30,000 שקלים.

 

סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) קובע כי במידה והוטל על אדם לשלם סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, והאחרון לא שילם את הסכום כנדרש, פקיד הגבייה רשאי למסור כתב הרשאה לגובה מסים בו יצטווה האחרון לדרוש מהחייב לשלם את הסכום באופן מיידי (ואם לא ישלמו, הגובה יוכל להביא לפרעון החוב על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי מיטלטלין של החייב). דהיינו, הסמכות של גובה המס נובעת מכתב ההרשאה שקיבל האחרון מפקיד הגבייה.

 

במקרה דנן, כתב ההרשאה לא כלל פרטים מזהים בנוגע לגובה המס, זולת שמו הפרטי. "בנסיבות אלה", נכתב בפסק הדין, "כאשר פקיד הגבייה נמנע מציון שמו המלא של גובה המס או כל פרט מזהה נוסף שלו, הרי כתב ההרשאה פגום באופן יסודי". בית המשפט קבע כי היה די בפגם הנ"ל כדי לבטל את ההליך מעיקרו.


אשם תורם מבחינת התובע – העירייה תפצה


העירייה טענה כי היא שלחה לכתובת בנו של התובע מכתבי דרישה רבים אך האחרון התעלם מהמכתבים ונמנע מלפרוע את חובו. אי לכך, טענה העירייה, לא נותרה לה ברירה אלא לנקוט בהליכים של עיקול אשר בוצעו בהתאם לכתובתו של החייב הרשומה במרשם האוכלוסין. העירייה טענה כי האב והבן לא פעלו על מנת לפרוע את החוב והיה עליהם לצפות כי המעקלים יופיעו בשער ביתם. בנוגע לטלוויזיה, העירייה טענה כי במעמד העיקול התובע לא הוכיח שהטלוויזיה הייתה שייכת לו ולא לבנו.


בית המשפט קבע כי העובדה שהגובה לא ציין בפני אשתו של התובע את פרטיו המזהים היוותה "פגם יסודי" אשר היה בו כדי לבטל את עצם ההליך כולו. כמו כן, נטען כי פגמים נפלו בהתנהלות המעקל בכך שהאחרון לא ציין את דברי אשתו של התובע בדו"ח והחייב, הבן, לא היה בבית בעת העיקול.


בית המשפט קבע עוד כי העירייה עיקלה את הטלוויזיה וזאת למרות שלא הייתה בידיה כל הוכחה בנוגע לבעלות על המיטלטלין. עם זאת, בית המשפט מצא גם אשמה מבחינת התובע. נקבע כי טרם בוצע העיקול בפועל, בוצע כבר עיקול ברישום. אי לכך, היות והתובע, עם היוודע דבר העיקול, לא הודיע לעירייה כי בנו איננו גר בביתו, הוא היה יכול לצפות מצב שבו מעקלים יופיעו בביתו. לסיכום, נקבע כי למרות שנפלו פגמים בהתנהלות העירייה, בשל האשם התורם אשר הונח לפתחו של התובע, האחרון יזכה לפיצויים בשיעור של 5,000 שקלים "בלבד".