חיוב שנתי הנגבית ממחזיקי כרטיס אשראי

1. המערערות והמשיב הפורמלי (להלן צור) פנו, בנפרד, בשנת 1997 לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור תובענות שהוגשו על ידיהם כתובענות ייצוגיות.

הבקשות אוחדו; עניינן - חיוב שנתי בעמלת "דמי הגבלת אחריות", הנגבית ממחזיקי כרטיס אשראי על ידי חברות האשראי, בהתאם לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

החלטה:

2. בע"א 3955/04 רייזל נ’ בנק לאומי לישראל (לא פורסם) (להלן עניין רייזל), נדונה שאלת אישורה של התובענה כייצוגית בגין חיוב שנתי בעמלת "דמי הגבלת אחריות" ונקבע כי לא קמה עילת תביעה אישית לתובע משלא עלה בידו להראות כי התקיימה הטעיה כמשמעה בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן חוק הבנקאות) או בניצול מצוקה כמשמעה בסעיף 4 לחוק זה, וכי הטלת חובה קוגנטית אינה יוצרת חובה למימון קיומה.

3. אשר לטענת ההטעיה: בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח שהמערערות הסכימו לתשלום "דמי הגבלת אחריות", וידעו היטב מה היתה מטרת גביית התשלום.

מושכלות יסוד הן, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, כאשר אלה מושתתים על עדויות שנשמעו בערכאה הראשונה.

עם זאת, אשר למשיב 2 - בנק דיסקונט – ראוי ככלל שדבר החיוב יצוין כבר בחוזה ההתקשרות עם הבנק, ולא אך בתדפיס החודשי הנשלח ללקוחות הבנק לאחר מעשה.

הלקוח צריך שיהא מודע, בשעת ההתקשרות, למלוא החיובים המוטלים עליו, שאחרת עלול היעדר הגילוי להגיע לכדי הטעיה. אולם, גם אם בתחילה היתה הטעיה, בהעדר גילוי, הנה משהמשיכה המערערת לשלם את העמלה, לא התקיים קשר סיבתי של ממש בין ההטעיה לחיוב. המערערות היו מודעות לגביית העמלה ולטיבה.

4. הגשת ראיות בשלב הערעור מתאשרת במשורה. ככל שהמדובר בעובדות שקדמו למתן פסק הדין, ניתן להתיר הגשתן אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום לב. בנדון דידן, יש להתיר את הגשת הראיה.

קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים נולדה זמן רב לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא. ואי אפשר היה לאתרה בעת הדיון בבית המשפט; ודומה גם כי ראייה זו יש לבחון לעניין עילה על פי חוק ההגבלים העסקיים, בהיותה מבוססת על מידע שאינו גלוי, והוא תוצר חקירה של רשות סטטוטורית.

5. מקביעת הממונה עולה תמונה קשה ומצערת של קיומם של הסדרים כובלים בין הבנקים, במסגרתם העבירו ביניהם מידע הנוגע לעמלות שונות. עם זאת, הקביעה אינה עוסקת בתיאום עמלות שעניינן "דמי הגבלת אחריות".

6. לא עלה בידי המערערות להוכיח עילת תביעה אישית. משלא נמצאה עילה לפי חוק הבנקאות או חוק ההגבלים העסקיים ואף העילות הכלליות התיישנו, קיים ספק רב באשר לקיומה של אפשרות סבירה כי השאלות בתובענה יוכרעו לטובת הקבוצה.