לצד טובת הילד כעקרון על קיימת זכותם של ההורים לקשר עם ילדיהם כזכות טבעית ואנושית, שאף היא הוגדרה לא אחת כזכות קונסטיטוציונית במעלתה. לעיתים נוצר מצב בו מתנגשת טובת הילד עם זכויות ההורים[1].

 

פרופסור שאקי גורס כי קיומה של זכות הורית מותנה במילוין של חובות ההורים שמהן היא יונקת את כוחה. היות חובת ההורים למשמורת תוכנה העיקרי של האפוטרופסות הטבעית שלהן, לעומת משניות זכותם, באה לידי ביטוי בחיקוקים הנוגעים לעניין כגון סעיף 15 לחוק האפוטרופסות[2].

 

לפי תפיסה זו אין להורים במישור היחסים הישיר שבינם לבין ילדיהם כל זכות משפטית כלפי ילדיהם, שכנגדה מוטלת על האחרונים חובה כלפי הוריהם[3]. שיפמן מייצג גישה שונה ולדעתו זכות ההורים לגדל את ילדיהם היא טבעית וראשונית ומבטאת את הקשר הטבעי ביניהם. לפיכך בוויכוח בין חובות לזכויות, יש לתמוך בדעה כי להורים יש זכות למלא חובתם בגידול ילדם[4].

שאקי מצביע על מספר אפיונים עיקריים של חובות ההורים כלפי ילדיהם

1. חובת ההורים או ההורה המשמורן להחזיק ילדיהם במחיצתם הפיזית ובקרבתם היומיומית, ככל שניתן, אלא אם כן נסיבות אובייקטיביות מצדיקות או מחייבות הוצאתם מן הבית.

2. חובת ההורים להעניק ליילדם יחס של חום ואהבה ולדאוג לשאר צרכיהם הנפשיים והרוחניים.

3. חובת המשמורת אינה ניתנת להתנאה חופשית, אף בין הורים לבין עצמם. אלא טעונת אישור בית המשפט.

4. חובות ההורים הינן חובות אישיות מוחלטות המוטלות על ההורים כהורים[5].

בדין העברי נפסק בסוגיה זו כי:

" כללא דמילתא כי כל זכות שאמרו הבת אצל אמה לעולם, בזכותה דברו ולא בזכות האם וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם".

פרשנות הדבר הינה שאין לדבר על זכויות הורים, אלא על זכויות ילדים כלפי הוריהם[6].

מבחינת הדין המהותי, באה לידי ביטוי בפסיקה, תפישה הרואה בילד ’סובייקט’ ולא ’אובייקט’ ובלשונו של השופט זילברג:

"משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית – ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים- כי הילד אינו ’אובייקט’ של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו "סובייקט" הוא גופו "בעל דין". בשיטה חיונית זו, הרי לא ייתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף נסיבות שהוא, ולא ייתכן כי נדחה אותם מפני ’זכות’ של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו"[7].

חשיבות האבחנה נובעת מתפיסת מקומם של הילדים בהליך הגירושין תוך בחינת השפעות ההליך עליהם. ילדי גירושין מוגדרים כאוכלוסיה בסיכון בשני מובנים עיקריים:

1. ההורות במשבר- סיבה, הצורך להגן על הילדים נובע מן ההנחה שייתכן מצב שהחלטות ההורים ביחס לילדים יגרמו להם נזק ולא יהלמו את טובתם.

2. הילדות במשבר- תוצאה, הצורך להגן על הילדים נובע מגישה המבקשת למנוע עד כמה שניתן חלק מהשלכות הגירושין על ילדים ותפקודם.

אמנם המדינה העניקה את הזכות לייצג את האינטרסים של הקטין כלפי כולי עלמא בידי הוריו. אלא מאי, היא מקנה לה באמצעות החוק ובית המשפט את הסמכות לשמור על טובתם של הקטינים על חשבון האוטונומיה של ההורים[8].

התערבות המדינה באשר לקביעת דרך סיום קשר הנישואין הינה סוגיה בעלת השלכות רבות הן על בני הזוג והן על ילדיהם.

סביונה רוטלוי דוגלת בתפיסה כי למדינה קיימת אחריות וחובה להתערב בתא המשפחתי. אין זאת רק בעת שמופרות חובות הורים, אלא גם ובעיקר, בעת שמופרות זכויות ילדים. אם טובת הילד כוללת את מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים שלו.

 

הרי, שיש להטיל על המדינה אחריות להתערב באוטונומיה של המשפחה, לא רק בעת פגיעה ברווחת הילד, כי אם בעת פגיעה בטובתו של קטין על מכלול מרכיביה[9]. דעתה זו מבוססת על ההנחה כי החלטות רבות המבקשות לפעול לפי טובת הילד, הן לאמתו של דבר פונקציה של רצונותיהם, צרכיהם ואפילו בעיותיהם של המבוגרים[10].
--------------------------------------------------------------------------------

[1] שמואל מורן חזקת הגיל הרך מוגש לוועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו מרץ 2002, עמוד40.

[2] חוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

[3] א’ ח’ שאקי "אפיונים בדיני משמורת קטינים – תוך דגש על ישום עיקרון טובת הילד" עיוני משפט י (תשמ"ד) 5 עמוד12.

[4] פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל כרך ב’ (תשמ"ט) עמוד 219.

[5] א’ ח’ שאקי "אפיונים בדיני משמורת קטינים – תוך דגש על ישום עיקרון טובת הילד" עיוני משפט י (תשמ"ד) בתוך: טל

גופנא-פינטו משמורת וסדרי ראיה של ילדים לאחר הגירושין – ההמלצות בתסקיר פקיד הסעד, ההחלטות המשפטיות, הביצוע על ידי המשפחה והקשר הורה לא משמורן-ילד (חיבור לשם קבלת התואר מוסמך בעבודה

סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 1996) עמוד 18.

[6] בנציון שרשבסקי דיני משפחה (תשנ"ג) עמוד401.

[7] מיכאל קורינאלדי "מגמות חדשות בדיני החזקת ילדים" המשפט ז (תשס"ב) 283, עמוד 292.

[8] טל גופנא-פינטו משמורת וסדרי ראיה של ילדים לאחר הגירושין – ההמלצות בתסקיר פקיד הסעד, ההחלטות המשפטיות, הביצוע על ידי המשפחה והקשר הורה לא משמורן-ילד (חיבור לשם קבלת התואר מוסמך בעבודה

סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 1996)עמוד19-20

[9] סביונה רוט לוי "אחריות המדינה בקידום זכויות ילדים"המשפט גליון 22 (2006) 3 עמוד 9.

[10] פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל כרך ב’ (תשמ"ט) עמוד220.