שאלת האבהות וחשיבות ההכרה באבהות איננה רק נחלתו של האב אלא גם ובעיקר זכות היסוד של הילד לדעת מיהו אביו מולידו, ביהמ"ש קבע בעבר כי:-"לכל אדם יש זכות יסוד לדעת מיהו אביו".(ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

 

לשאלת האבהות משמעות רבה והשלכות אין ספור :- החל מזכותו של הילד להתחקות אחר הוריו, עובר לזכותו של האב להירשם כאביו של הקטין, כמו גם זכותו לתבוע הסדרי ראיה ו/או משמורת, זכות הילד למזונות מאביו, וכלה בזכויות קניין וירושה אשר קמות לילד מעצם היותו בנו של האב. לכל אלה מתווספים לעיתים ענייני בריאות וגנטיקה.

 

נושא "קביעת האבהות" עבר התפתחות משמעותית לאורך השנים. הגישה הקלאסית שהיתה מקובלת במערכת המשפט בעבר, קבעה כי כאשר מתעורר חשש לממזרות יש לדחות על הסף תביעה להכרה באבהות.

 

עם השנים יצאו מפתחו של בית המשפט העליון מספר פסקי דין אשר מיתנו את הקביעה הגורפת לפיה בכל מקום שיש חשש לממזרות יש לדחות התביעה. ברבות השנים יצרו בתי המשפט מצב בו מצד אחד בוטלה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש לדחות את התביעה ומאידך בית המשפט אינו מתעלם או מתייחס בחוסר משמעות לחשש ממזרות. יחד עם החשש מממזרות וכחלק בלתי נפרד ממנו, בוחן בית המשפט בקפידה, פעם אחר פעם את טובת הילד, דהיינו טובתו של הקטין הספציפי שבעניינו נדרשת בחינת האבהות, ובחלוף השנים ניתן לעניין טובת הילד משקל הולך וגדל.

 

יוער כי לקביעה בנוגע לממזרות ילד השלכות מרחיקות לכת עבור הילד בכל הקשור להלכה, והמשמעות האופרטיבית בימינו הינה בעיקר לעניין נישואין. הכרזה שכזו חלה גם על 7 דורות קדימה ולכן ביהמ"ש יעשה כל מאמץ על מנת להימנע מקביעות העלולות ל"ממזר" את הילד.

מכל מקום, להתפתחויות הללו בפסיקה, נוסף לאחרונה תיקון מספר 3 (תשס"ח-2008) לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000, הדן בעניינים הקשורים לעריכת בדיקה גנטית שנועדה לבדוק לקשרי משפחה.

 

התיקון עוסק כולו בעריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, והלכה למעשה עניין הממזרות והחשש ממנו קיבלו ביטוי נרחב בתיקון.

 

כך למשל החוק קובע כי לא יורה בית המשפט על עריכת בדיקה, כאשר האם הייתה נשואה בתוך 300 הימים שלפני לידת הקטין.

 

בנוסף קבע המחוקק נוהל לפיו- אם נוכח בית המשפט שממצאי הבדיקה עלולים לעלות חשש לממזרות לפי דין תורה, יפנה בית המשפט לנשיא בית הדין הרבני הגדול על מנת לקבל חוות דעתו בנושא, והחוק קובע כי בית המשפט לא יורה על עריכת הבדיקה כאשר יש חשש ממזרות אלא אם יש בכך צורך לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות בלתי הפיכה.

 

זאת ועוד, נקבע כי אם אדם מסרב לביצוע הבדיקה לאחר שהוציא בית המשפט צו לעשותה, יחולו עליו הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. יודגש כי השימוש בביזיון בית המשפט מקנה לבית המשפט את האפשרות לאכוף על אדם את ביצוע הבדיקה וזאת על אף הפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם.

 

המחוקק אף קבע כי קביעתו של בית המשפט הנסמכת על הבדיקה איננה מחייבת את בית הדין דתי ולהיפך.

 

 

הנה כי כן להליך קביעת האבהות משמעות רבה מאוד בעבור כלל הנוגעים בדבר ולעניין זה יפים דבריו של כבוד הנשיא (בדימוס) שמגר:-

"... הרי יש אף הטוענים כי מותר האדם מן הבהמה, בין היתר, בידיעת האדם על מוצאו..." (ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ואח').

קיימת חשיבות רבה מאוד להכרת הלכות בית המשפט בנושא קביעת האבהות ומשרדנו מתמחה בהגשת תביעות להכרה באבהות.
 


עודכן ב: 21/08/2013