.bmp)
סעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], וסעיפים 6 ו-7 לחוק לתיקון דיני הקניין הרוחני מכירים במוניטין במשפט הישראלי.
אולם, קיימת הבחנה בין מוניטין עסקי, אשר הוכר כזכות קניינית לכל דבר המהווה חלק מנכסיו של אדם, לבין מוניטין אישי, אשר הפסיקה ביחס אליו מגוונת יותר, אם כי לאחרונה מסתמנת גישה מובילה התומכת בהכרה בו כנכס בר-חלוקה רק כאשר מוכח שהאפשרות ליצור המוניטין זומנה לבן הזוג ע"י כך שבת זוגו לקחה על עצמה את המטלות המשפחתיות ובכך אפשרה לו להתפנות לעבודתו.
כאשר תרומת האישה למאמץ היא בכך בשחרור הבעל מדאגה למשק הבית ולגידול הילדים כדי לאפשר לו לפתח קריירה עצמאית. עם זאת, יישום הכרה זו הוא יישום זהיר הבוחן כל מקרה בנסיבותיו. היד אינה קלה על ההדק.
כב' השופט דרורי, מדברי בית המשפט העליון בע"א 5321/98 אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1, פ"ד נח(2) 241, הגדיר את המושג מוניטין:
"מוניטין הוגדר שם כסכום העודף של שווי העסק מעל ומעבר לנכסים המוחשיים. רוכש המוניטין מצפה כי הלקוחות ימשיכו להגיע אליו מכוח המוניטין הנצבר של העסק, (שם, עמ' 249 ואילך). גם כאשר מדובר בעסק של אדם אחד, כגון: רופא או עורך דין, עדיין יש מוניטין מעבר לנכסים המוחשיים של העסק."
מחד, מוניטין אישי וכושר השתכרות אלה נכסים לא מוחשיים, מאידך, ניתנים לחלוקה במידה ואפשר לאומדן.
מוניטין אישי ומוניטין עסקי הינם נכסים הניתנים להעברה, וככאלה יש לכך השלכות משמעותיות על מהלך חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת גירושין. מוניטין הוכר בפסיקה כנכס וזכות קניינית, על כן, הן הלכת השיתוף והן חוק יחסי ממון חלים עליו. בעקבותיו יצאו פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה העוסקים בשאלת אפשרות ואופן חלוקתו של מוניטין בכלל, וכן בשאלת אומדן והערכת שוויים במועד הגירושין.
סוגיית חישוב שווי המוניטין אינה פשוטה כלל. מעבר לסוגיה החשבונאית המצויה בכל פירוק מוניטין או מכירתו, הרי בפירוק שיתוף בין בני זוג אופי חלוקת שווי המוניטין הוא עניין התלוי בנסיבות, ונתון לשיקול דעת בית המשפט.
רעיון המאמץ המשותף העומד ביסודו של עיקרון החלוקה השווה בין בני הזוג, מבוסס על תרומה שוות ערך כלכלי מצד בן הזוג, העוסק בטיפוח המשפחה ובגידול הילדים הוא הרציונל העיקרי לראות גם במוניטין נכס בר חלוקה.
מוניטין אישי, כמו מוניטין בכלל, ראוי לראותם כ-"נכס" ובהיותם נכס אפשר שהם יהיו ניתנים לחלוקה בין בני זוג, אך עם זאת יש קושי אמיתי באומדן שוויו של המוניטין האישי. אולם, הקושי למוד ולכמת מוניטין אישי אינו טעם מספיק כדי להוציאם מכלל השיתוף.
בניגוד למוניטין של עסק אשר ברובו אינו תלוי באדם, הרי שבמדידת ערכו של מוניטין אישי יש לקחת בחשבון שקיימים מרכיבים אנושיים אישיים ביצירת המוניטין שבאו לעולם עובר לנישואין כמו: כישרונות אישיים שאדם נולד עמם, אופי אישי של אדם שמועיל לו בעסקיו, כשרון טבעי שלו לתקשר עם בני אדם, וכיוצא בזה.
כישרונות אישיים אלה הקיימים באדם מטבעו או מלידתו והנם חלק מהמוניטין שלו, אין הם בבחינת "נכס" שנרכש בתקופת הנישואין, ולכן ראוי לגרוע אותם משווי המוניטין העומד לחלוקה גם אם נראה לכאורה כי צבר מוניטין במהלך חיי הנישואין.
יוצא אם כך, שכאשר מדובר באיש מקצוע שעצם המיומנות שלו, השכלתו וקשריו האישיים הם אלה המביאים את הלקוחות, הא ותו לא, אין שווי לעסק כעסק ואין כל מוניטין עסקי. כי במידה ואותו אדם שכל העסק רובץ על כתפיו, יפסיק את עבודתו, קיים סיכוי סביר שייסתם הגולל על העסק או המשרד שכל כולו בנוי על אותו אדם המתפעל אותו.
לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עדיאל:
"הטעם לכך הוא שמוניטין אישי איננו, לדעתי בגדר "נכס" כמשמעותו בחוק. המחוקק אמנם לא הגדיר בחוק את משמעותו של המונח "נכס".
אך ככלל, נכס חייב שיהא נושא לזכויות וחובות. ערכו של נכס נקבע לפי טיבה וערכה בשוק של הזכות באותו נכס. לפיכך, נכס הוא דבר הניתן למכירה או להעברה, לשיתוף או לחלוקה. כך קובע המחוקק בסעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני".
ובסעיף 5 לחוק מדובר על חלוקת שווים של כלל נכסי בני הזוג, היינו, של כל הנכסים השייכים לשני בני הזוג. מדובר אפוא בנכסים שיכול אדם להקנות לאחר, לחלק עם אחר ולשתף אחר בקניין עליהם.
ואם לא יסכים בעל הנכס לחלוקתו יכפה אותה עליו בית המשפט, בין על ידי העברתה, במלואה או בחלקה, לזכותו של בן הזוג האחר או על ידי מכירתה בשוק לכל המרבה במחיר.
מוניטין אישי איננו, לדעתי, נכס כזה. מוניטין אישי הוא מכלול של תכונות ומאפיינים המשקפים את אישיותו של האדם, את כשרונו, השכלתו, כשרונותיו, השם שיצא לו ברבים ואת יכולת ההשתכרות שלו.
כל אלה אינם בגדר נכס שהוא נושא לזכויות ולחובות או נושא לעסקאות (מאז תום העבדות). גם בעל המוניטין עצמו איננו בעליו של נכס זה, שכן אין אדם יכול להיות בעל זכות כלפי עצמו". (ה.ש-ב.קמילה)
ראה תמ"ש 03 / 13811 ש' נ' ד' י' [פדאור (לא פורסם) 05 (20) 22], עמוד 19(2005) (בפני הש' אלבז).
מכאן, המשמעות הנה כי בעת בדיקת שוויו של מוניטין יהיה על הבודק לברר מה המקורות שמהם נצברו והתגבשו המוניטין האישי של האדם, יאמוד "תרומתו" של כל "מקור" כזה בנפרד, ויצליח לאמוד את החלק היחסי של המוניטין שנצבר רק בזכות מאמץ ועבודה במהלך תקופת הנישואים.
אם כך הכיצד "מחלקים" מוניטין אישי?
גם אם יש מוניטין ופוטנציאל השתכרות ממנו, הרי אין מדובר בכספים ובנכסים המצויים בעת הגירושין בפועל, ואשר בעל המוניטין יכול להעביר את מחציתם לצד השני. כיצד אם כן "יחולק" בפועל המוניטין האישי?
הכלל הבסיסי הראשון בעניין זה הוא כי בן הזוג אינו חייב לשלם עכשיו ומייד את שווי ההכנסות העתידיות שיינבעו מהמוניטין ושטרם הגיע לכיסו, ממש כמו שבן זוג שכיר שפורש לגמלאות, אינו חייב להסכים להוון את המחצית של זכויות הפנסיה שצבר במהלך הנישואין, ולשלם אותה מיידית, בטרם יפרוש לפנסיה, אלא ישלם בבוא עת הפרישה את מחצית הפנסיה (שצבר בתקופת הנישואין) מדי חודש בחדשו.
הגישה לפיה בן זוג, שלו הכנסה גבוהה יותר, ישלם תשלומים עתיים לבן הזוג שלו ההכנסה הנמוכה יותר, היא על-מנת לשמור על אותה רמת חיים של בן הזוג האחרון כפי שהייתה במהלך החיים המשותפים.
עולה מהמקובץ אם כך, במקום שקיים קושי לכמת מוניטין בכלל, ומוניטין פוטנציאלי בפרט, וכמו כן קושי להבחין בנקודות זמן הצבירה, לא יהא ניתן לחלק מוניטין, ולכלול אותו במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג. יתרה מזו, הקושי לכימות מתחזק כשמדובר בעצמאי בכלל ובעל מקצוע חופשי בפרט, ולהביא לאומדן כלכלי של פוטנציאל זה.
לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפרשת גוזנר שבה נדחתה תביעת האישה למוניטין אישי למעט יסוד המוניטין שבא לביטוי בשוויי של העסק עצמו:
"כיצד על הבעל ליתן לתובעת את חלקה באותם מוניטין? אם נרחיק לכת באותה חשיבה, הרי על בעל המוניטין להעמיד עצמו וכישוריו למכירה למרבה במחיר ולהשתעבד לו, על-מנת לשלם מחצית מהתמורה לאשה".
נא ראה ת"א 90 / 257 תמר גוזנר נ' נתן גוזנר נז (2) 399, עמוד 407 (1997).
גם בעניין מ"א (חיפה) 623/91 רום נ' רום דחה בית המשפט המחוזי את רכיב המוניטין האישי בתביעה הרכושית, שהגישה האישה נגד בעלה, מדען ומרצה בכיר. גם בתביעה זו נדון נושא המוניטין אישי ובכושר השתכרות עתידי, עקב מומחיותו של הבעל. בית המשפט קבע, כי נכס זה "איננו ממין הניתן לחלוקה. המדען אינו עומד למכירה".
כב' השופטת נילי מימון מאמצת גישה זו בתמ"ש 75704/01 ר.א. נ' א.א. וקובעת, כי אם יהיה מקום להכיר במוניטין או כושר השתכרות כנכס, יהיה זה רק בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, שכן בן הזוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג שרכש מוניטין דאג לצרכי הבית ולא רכש מקצוע לעצמו ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או את כושר השתכרות הוא נטש את בן הזוג שתמך בו בזמן הלימודים – רק אז יש לראות בנכס נכס משותף ולחלקו בין בני הזוג.
סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, מהווה חלופה נוספת ומעניק שיקול דעת לביהמ"ש שעניינו איזון לאו דווקא לפי יחס של מחצה על מחצה. איזון כזה מאפשר גמישות לכיוונים שונים, וטעון חשיבה יצירתית. גם אם אין המדובר ב"פתרון מחשב" אלא באומדנה.
השיקולים שצריך לשקול הם:
- משך הנישואין.
- גיל כל אחד מבני הזוג, מצב רפואי פיזי ונפשי.
- רכוש שכל בן זוג הביא עימו לנישואין.
- רמת החיים בנישואין.
- נסיבות כלכליות של כל צד בזמן חלוקת הרכוש.
- הכנסה שוטפת ויכולת השתכרות של כל אחד.
- משך היעדרות משוק העבודה, משמורן, הוצאות הכשרה לקראת חיים עצמאיים.
- תרומת בן הזוג להשכלתו ניסיונו או יכולת הכנסתו של בן הזוג.
- תרומת כל אחד בצבירה, צריכה, בזבוז של נכסים, השבחת הנכסים, תרומת בן הזוג שטיפל בענייני הבית פנימה.
- היבטי מיסוי וחבות מס עקב חלוקת הנכסים.
- שווי נוכחי של כלל הנכסים.
- מצבת חובות והתחייבות כל אחד מבני הזוג.
לשיטתו של פרופ' רוזן צבי, בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול", יש לנקוט בדרך פרשנית "מרחיבה של המונח נכס, הנוטשת את המסגרת הדווקנית והמושגית של המונח במובנו המסורתי. על הפרשנות להיות תכליתית, ולשרת את עקרון השיתוף העומדים בבסיס רעיון חלוקת הנכסים או איזון המשאבים בין בני זוג".
גם ד"ר שחר ליפשיץ תומך בדעה דומה לפיה: "אי הכללתם של נכסי הקריירה "במסת הנכסים" הניתנים לחלוקה, גורמת במקרים רבים לכך שלמרות הרצון לחלוקה שוויונית של הנכסים, בן הזוג שלא פיתח נכסי קריירה נפגע מן הבחינה הכלכלית עקב הגירושין" ( ר' "דיני זוגיות חילוניים", ביובל הבא).
במקרה של פגיעה כזו, ופער כלכלי בין בנ"ז יש נטייה לביהמ"ש כן להכיר במוניטין כנכס בר חלוקה. מפסק דינו של כב' השופט מרכוס, בתמ"ש 13111/98 עולה, כי הפסיקה בישראל צועדת קדימה לכיוון הכרה גוברת במוניטין כנכס בר חלוקה, הן כשמדובר במוניטין עסקי והן כשמדובר במוניטין אישי.
למרות שתביעה זו, נדחתה ע"י בית המשפט מהטעם, כי אמנם הבעל התקדם באקדמיה ואולם גם האישה לא פיגרה אחריו ויצאה לעצמאות כלכלית עם תואר שני בפסיכולוגיה וקליניקה משלה.
מן המקובץ עולה, כי כאשר מגיעה תביעת מוניטין לפתחו של ביהמ"ש, היא נבחנת בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו. יחד עם זאת, בכל ההתייחסות לשווי מוניטין אישיים יש בה מידה רבה של ספקולטיביות.
עודכן ב: 18/01/2011
.jpg)
.jpg)
.jpg)
