בית משפט השלום בירושלים פיצה בשבוע שעבר אדם אשר הוגש כנגדו כתב אישום כוזב על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, לאחר שגרושתו פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל בטענה כי לא שילם לה מזונותיה. 


לפי כתב האישום אשר הוגש בדצמבר 2009, יוחסו למבקש עבירות של בידוי ראיות וניסיון לקבלת דבר במרמה. כתב האישום הוגש לאחר שהוא חויב לכאורה על ידי פסק דין בבית הדין הרבני להשיב סכום של 10,000 שקלים לגרושתו, ומי שלא השיב נפתח נגדו תיק בלשכת הוצאה לפועל.


כאשר גילה המבקש כי נפתח נגדו תיק בגין אותו סכום, ניגש ללשכת הוצאה לפועל וטען מולם כי שילם את הכסף לאביה של גרושתו. כהוכחה לדבריו, צירף המבקש העתק של ההמחאה שמסר לאב, הכולל צילום של גב השיק עליו חתימתו של האב וכן חותמת של בנק דיסקונט שם הופקד השיק לטענתו. על פי כתב האישום, השיק אינו אותנטי ואף אינו נושא את סכום התביעה והוא הוצג במרמה ונועד ליצור מצג שווא בלשכת הוצאה לפועל.


התעלמות גורפת של הפרקליטות ובית המשפט מטענותיו של הנאשם


לאחר בחינת הראיות בתיק נקבע כי כתב האישום הוגש ללא כל בסיס ראייתי, וכי לא עלה בידי הפרקליטות להוכיח דבר מן העבירות שיוחסו למבקש; יתרה מכך בית המשפט התעלם שוב ושוב מטענותיו של המבקש בדבר אי ההבנה והעוולה שנגרמה לו בצידה. לפיו, כלל לא היה מדובר בסכום המדובר, 10,000 השקלים היו הסכום בו דובר במיעוט, וכלל לא התקבלו על ידי בית הדין הרבני. למרות שהצליח להוכיח כי אכן כך היו פני הדברים, התעקשה הפרקליטות לעמוד על האישום ולהמשיך ולסחוב את כל הצדדים בהליכים משפטיים שהתבררו כשגויים ומיותרים. לבסוף זוכה הנאשם מכל אשמה והגיש בקשת פיצויים לבית המשפט בגין הוצאות הגנתו במשפט מיותר ולא הוגן.


השופטת אשר דנה בבקשה ציינה, בהתייחסה להתנהלות הפרקליטות, כי גם אם סברה הפרקליטות שמדובר באשמתו של המבקש הייתה צריכה לבחון את טענותיו בדבר הסכום ולא לציין בעת ניסוח כתב האישום את אותו סכום שגוי באותיות קידוש לבנה. הרי העניין יכול היה להתבהר בקלות ובמהירות, אם רק היו בודקים בפרקליטות את טענות המבקש.


הפרקליטות, בתגובה לדברי השופטת, ציינה כי היא פעלה נכונה לאור תשתית עובדתית מוצקה ומשכנעת. השופטת דחתה טענות אלו, שהרי אם הייתה בודקת כראוי וכמקובל את התשתית הראייתית קודם הגשת כתב האישום הייתה וודאי מגיעה למסקנה כי אין די ראיות להרשעת המבקש. לדוגמא לכך, הביאה השופטת את העובדה כי הפרקליטות לא טרחה לבדוק מול בנק דיסקונט את מקור החותמת והאם היא אמיתית, כמו כן, לא השכילה להוציא דפי חשבון בהם ניתן לראות אם היה או לא היה חיוב ואפילו לא חקרו את גרושתו של המבקש. 


בית המשפט: לא היה יסוד להאשמות


בבואה לדון בבקשתו, קבעה השופטת כי אכן לא היה יסוד להאשים אותו אך יחד עם זאת, אינו זכאי לפיצויים במסגרת החוק. כדי שאדם יזכה לפיצויים בעבור זיכויו במשפט, עליו להיות עצור או כלוא בעקבות המשפט, וכך תוכל המדינה לפצותו בגין תקופת המאסר, או בגין הקנס ששילם. במקרה זה, לא כך הוא המצב. המבקש לא נעצר או נאסר כלל וכן לא שילם קנס בעבור העבירות שביצע לכאורה. לפיכך, לא זכאי הוא לפיצויים.


יחד עם זאת, ציינה השופטת כי המבקש היה צריך להתמודד מול האשמות זדוניות וחסרות שחר, כאשר הוא בטוח בחפותו אך לא מוצא אוזן קשבת בין כותלי בית המשפט. המבקש אף נישא בשנית לאחר הגירושין וביקש להמשיך ולהתקדם הלאה בחייו, אך בעקבות ההאשמות נסחב חמש שנים בהליכים משפטיים מיותרים, כאשר הטענות המוקדמות ששטח לפני הפרקליטות בצירוף הוכחה חותכת, כלל לא נבדקו.


כמו כן, ציינה השופטת כי ברור הדבר שהמבקש עשה כל שיכול היה לעשות בכדי לנסות ולהוכיח את חפותו, הוא שיתף פעולה עם חוקריו, נתן עדותו בבית המשפט, הציג מסמכים התומכים בטענותיו ועוד.

 

יש לך שאלה? 

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום התנגדות לביצוע שטר - התנגדות בהוצאה לפועל
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!


לאור כל זאת, וכן לאור העובדה שאם היה אכן מורשע המבקש היה נגזר עליו עונש מאסר בפועל, קבעה השופטת כי יוחזרו לו הכספים שהוציא על הגנתו בסך כ-30 אלף שקלים, ובהתאם לקבלות שהגיש. בסיום מתן החלטתה, ציינה השופטת, לפנים משורת הדין, כי ידיה כבולות בעניין הפיצויים הנוספים מאחר ולא נעצר או נאסר וכי יש מקום לתביעה אזרחית בעניינו לאור הנסיבות.