בית המשפט המחוזי בחיפה פסק השבוע (יום א') פיצויים בסך כ-3 מיליון שקלים לנערה כבת 14 ולמשפחתה, לאחר שנכוותה מנרות בפלג גופה התחתון כשהיתה בת 7. ביהמ"ש הטיל את האחריות לתאונה על המועצה הדתית הדרוזית והמועצה המקומית ג'וליס.


לפי כתב התביעה, באפריל 2007, בהיותה כבת שבע יצאה התובעת לפנות ערב לשחק עם חברותיה בשכונה, לאחר חזרתן מחתונה באזור. במהלך המשחק הבחינה הילדה בקבוצת נשים יוצאות מתוך מתחם קדוש. מתוך סקרנות, נכנסו הילדה וחברותיה לתוך המתחם שנשאר פתוח לציבור בכל עת.


בהיכנסן למקום, הבחינו הבנות בכיפה גדולה לבנה וסגורה, שהונחה על הארץ ובתוכה נרות דולקים. במעלה הכיפה היה פתח קטן דרכו ניתן היה להניח את הנרות. בנסיבות שלא הובררו בבית המשפט, מעדה התובעת היישר לתוך כיפת הנרות הבוערים, כשהאש מאכלת את שמלתה ומבעירה את כל פלג גופה התחתון. התובעת יצאה בצרחות מהמקום, וניצלה בזכות עוברי אורח אשר פעלו במהירה לכבות את האש המתלקחת.


התובעת הובהלה מיד לטיפול רפואי ראשוני, והועברה במצב של ערפול חושים לבית החולים כשהיא סובלת מכוויות קשות בדרגה 2 ו-3 בכל חלק גופה התחתון.


התובעת הגישה תביעתה, באמצעות הוריה, נגד משרד הפנים האחראי על שירותי הדת במדינה, נגד המועצה הדתית הדרוזית ונגד המועצה המקומית בכפר ג'וליס. לטענתם, כל הנתבעות אחראיות לאירוע שנגרם עקב רשלנות, חוסר מיומנות והפרת חובה חקוקה. לפיהם, בעקבות האחריות של הנתבעות על המתחם הקדוש, בו מוצבת כיפת נרות בוערת החשופה לכל, עליהן לשלם פיצויים בעבור התאונה הקשה.


בית המשפט נאלץ להכריע בשאלת האחריות לאחר שכל הנתבעות העבירו אחריות מאחת לאחרת, כשהן כופרות באשמה ובאחריותן לתאונה.


לאחר בחינה מדוקדקת של היחס בין הנתבעות לאירוע, קבעה השופטת כי משרד הפנים הינו הנתבע היחיד שאינו נושא באחריות לתאונה. לפיה, נראה כי עיקר פעילותו מול המועצה הוא בפיקוח על ניהול התקציב, ולמעשה המועצה הינה עצמאית לחלוטין, ולכן משרד הפנים אינו חב בחובת זהירות כלפי המקום.

 

ביהמ"ש: שער פשוט או הצבת שמירה יכלו למנוע את האסון 


לגבי הנתבעות הנוספות, קבעה השופטת כי המועצה הדתית היא זו שמחזיקה בבעלות על המתחם, למרות שניסתה להתנער מבעלות זו, והיא זו שפעלה ברשלנות כאשר לא התקינה שער שימנע כניסה חופשית, ללא פיקוח, של תושבי המקום, ובכך שלא הציבה שילוט על איסור הדלקת נרות ללא פיקוח, ולא הציבה שומר. כל אלה, לטענת השופטת יכלו למנוע את התאונה הקשה. כמו כן, לפי העדויות נראה כי המועצה היתה מודעת לכך שהנרות דולקים במקום ולא עשתה דבר על מנת למנוע אסון מעין זה.


השופטת הטילה אחריות גם על המועצה המקומית, אשר לפיה התרשלה בתפקידה, והיה עליה לשמור על ביטחון תושביה. לדבריה, למרות שעיקר האחריות מוטלת על המועצה הדתית שמחזיקה בבעלות על המקום, היה עליה לפקח על המתחם במיוחד לאור ידיעתה הברורה על המתרחש, ועל מנהג הדלקת הנרות. לפיכך, קבעה השופטת כי המועצה המקומית תישא באחריות של 25% והמועצה הדתית תישא ב-75% לאירוע.

 

פיצויים בסך 3 מיליון שקל


לאחר חלוקת האחריות, קבעה השופטת את גובה הנזק ואת גובה הפיצויים לתובעים. לפי חוות דעת שהוגשו בעניינה, התובעת אושפזה זמן רב ונאלצה לעבור ניתוחים להשתלת עור, קיבוע הרגליים, וטיפולים רפואיים רבים ושונים. השופטת קבעה נכות רפואית צמיתה לתובעת בשיעור של 58%, וכן מוגבלות בניידות בשיעור של 80%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לבסוף, העמידה השופטת את גובה הפיצויים על סך 3,194,340 שקלים שישולמו על ידי הנתבעות בהתאם לגובה אחריותן, בין היתר עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות לעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ועוד. השופטת הורתה להפקיד את הכסף שיוותר לתובעת , לאחר ניכויים מהמוסד לביטוח לאומי, בחשבון נאמנות עד להגיעה לגיל 18.

 

ת"א 4510-05-09