רבות נכתב על הנורמה החדשה שהונהגה בדין העבודה הישראלי. החל משנת 2008 כל מעסיק מחויב לבטח את עובדיו בביטוח פנסיה ולהפריש עבורם כספים לחיסכון פנסיוני. ההפרשות כוללות פיצויים ותגמולים, בהתאם לשיעורים המינימליים הקבועים בצווי הרחבה ובהסכמים הקיבוציים השונים.


ביטוח שאירים וביטוח מפני אובדן כושר עבודה


חשוב עם זאת להבין שחובת הביטוח הפנסיוני החלה על המעסיק אינה עוסקת רק בחיסכון לעת פרישה. אחד הרכיבים החשובים ביותר של ההפרשות שאותן מחויבים מעסיקים לבצע עבור עובדיהם עוסק בביטוח מפני אובדן כושר עבודה ומוות.


למעשה, משקמה חובת הביטוח הפנסיוני כל מעסיק בלא יוצא מן הכלל חייב לבטח את עובדיו מפני אובדן כושר עבודה. נורמה זו הונהגה כדי לספק לעובד רשת הגנה מינימלית למקרה שבו יאבד את כושר השתכרותו מכל סיבה שהיא, ובתוך כך ייוותר חסר אונים ובלא אפשרות להתפרנס.


הכיסוי הביטוחי מפני אובדן כושר עבודה חל על העובד 24 שעות ביממה: בעבודה, בבית, בחופשה, בחו"ל ועוד. אם לדוגמה מאובחנת אצל העובד מחלה קשה שבעקבותיה יחדל לעבוד ויאבד את כושר עבודתו, יוכל להפעיל את הפוליסה ולקבל תגמולי ביטוח חודשיים עד לשיעור של 75% מהשכר המבוטח.


כאמור, משנת 2008 הדין מחייב כל מעסיק לבטח את עובדיו בביטוח שאירים ובביטוח מפני אובדן כושר עבודה. לכן למעשה לכל עובד צריך להיות ביטוח שכזה, אם הוא יודע על כך ואם לאו.


לא תמיד מבטחים אתכם


אלא שהמציאות מלמדת כי לא תמיד מעסיקים עומדים בחובה זו. ישנם מעסיקים שמעדיפים לחסוך ולא להפריש לעובדיהם הפרשות פנסיוניות וביטוחיות, ויש מקרים שבהם כספים מנוכים משכר העבודה לצורכי ביטוח ופנסיה, אך בפועל לא מועברים לקופות ונשארים בכיסו של המעסיק.


מדובר, כמובן, בגניבה לכל דבר ועניין, ודינו של מעסיק שכזה לעמוד למשפט פלילי. אך אין זה העיקר. מה שחשוב הוא שאותו עובד שלא בוטח על-ידי מעסיקו נותר בלא כל הגנה למקרה שבו יאבד את כושר השתכרותו. אם איבד את יכולתו להתפרנס עקב מחלה, תאונה או מכל סיבה אחרת, הוא לא יוכל לפנות לחברת ביטוח בתביעה לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה, שהרי מעסיקו לא דאג לערוך לו ביטוח.


מה עושים כשאין ביטוח?


מה, אם כן, אפשר לעשות אם איבדנו את כושר העבודה אך גילינו שהמעסיק לא ביטח אותנו? בהתאם לשורה של תקדימים שנקבעו בבתי הדין לעבודה, מעסיק שמפר את חובתו שבדין לבטח את עובדיו מפני אובדן כושר עבודה חייב להיכנס בנעלי המבטח ולפצות את העובד מכיסו, כאילו בוטח מלכתחילה.


במילים אחרות, לו בוטח העובד כדין לפני שאיבד את כושר השתכרותו כליל, היה פונה לחברת הביטוח ומקבל מדי חודש תגמולים בשיעור של 75% משכרו. מאחר שמעסיקו הפר את החוק ולא דאג לבטחו, יש להגיש תביעה נגד המעסיק ולדרוש פיצויים בעד כל אותם סכומים שהיו משתלמים לעובד על-ידי חברת הביטוח עד לגיל הפרישה.


תביעות מורכבות


מדובר בחבות אדירה של מאות אלפים ולפעמים מיליוני שקלים. ניהול הליך שכזה דורש מבאי-כוח העובד שליטה מלאה במספר תחומי משפט כגון עבודה, ביטוח ונזיקין, הכרה עם הפרוצדורה הנוהגת בבית הדין לעבודה ויכולת גבוהה לאמוד ולהוכיח את הנזק באמצעות הגשת חוות דעת מאת אנשי המקצוע הרלוונטיים.

 

מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני נזיקין, ביטוח ועבודה