שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף

חוויית המגורים בבית משותף הינה ללא ספק ייחודית ומעצם טיבעה היא מולידה לעיתים מחלוקות בין דיירי הבית המשותף.
הבית המשותף הנו מעין יצור כלאיים המשלב בין זכויות קנייניות "טהורות" שיש לבעלי הדירות בדירותיהם הפרטיות, לבין זכויותיהם המוגבלות ברכוש המשותף (חצר, חדר מדרגות, גג וכד').
מתוך מורכבות זו מתעוררות מחלוקות רבות שעניינן אופן השימוש שעושים דיירי הבניין ברכוש המשותף.
ההלכה הנוהגת היא, כי מקום ששימוש שעושה דייר ברכוש המשותף גורם לפגיעה ברכוש המשותף, אזי מדובר בשימוש שאיננו "שימוש סביר" .
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגישה דיירת בבית משותף ברחוב הלל בחיפה כנגד פסק דין של בית משפט השלום, אשר קבע שהאכלת חתולים על ידה בחצר הבית המשותף איננה שימוש סביר.
התובע גמלאי המתגורר עם אשתו בדירה בקומה הראשונה של הבית המשותף, עתר לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 15908/04) בבקשה להוציא צו מניעה נגד שכנתו המתגוררת בדירת הקרקע שמתחת לדירתו, וזאת בשל שנהגה להאכיל בחצר הבית המשותף שמתחת לחלונו עשרות חתולי רחוב באופן קבוע.
נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת, שהינה חובבת בעלי חיים ופעילה למען רווחת בעלי חיים באגודת צער בעלי חיים מזה שנים, נוהגת מדי יום (פעמיים ביום), להאכיל חתולי רחוב המתאספים לצורך כך במשטחים השונים של הרכוש המשותף. האכלת החתולים (כ- 20 במספר), מתבצעת הן בבוקר והן בצהריים ליד מחסן מתחת למדרגות הבניין, ובמרחבי החצר האחורית המשותפת.
טרונייתו של התובע באה בשל לכלוך וריחות לא נעימים הנובעים מצרכים שמטילים החתולים בחצר המשותפת ובשל יללות רמות שמנפיקים החתולים (בעיקר בעונת הייחום) עד כי התובע נמנע מלפתוח את תריס מרפסת ביתו בשל החשש המתמיד שהחתולים יקפצו מהגגון ויכנסו לביתו, כפי שכבר קרה בעבר.
הנתבעת טענה מנגד, כי היא אוספת את הלכלוך ומנקה כל יום את החצר וכי מעשיה הינם בבחינת שימוש סביר ברכוש המשותף.
בפסק הדין מיום 9.8.06 קבע בית משפט השלום כי בהתחשב בעובדה שהנתבעת מחזיקה בכ-7 חתולים מאומצים, ובנוסף מאכילה עשרות חתולי רחוב, יש משום שימוש שאיננו סביר בחצר המשותפת של הבית המשותף (במיוחד נוכח הריחות והיללות הנגרמים על ידי החתולים) וכי מעשי הנתבעת עולים כדי "מטרד ליחיד" כהגדרתו בפקודת הנזיקין.
בית משפט השלום הוציא תחת ידו צו מניעה האוסר על הנתבעת להאכיל את החתולים בשטחי הרכוש המשותף.
על פסק דין זה הגישה הנתבעת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר שמיעת טענות הצדדים נדחה הערעור בפסק דין שניתן ביום 3.12.07. ערכאת הערעור קבעה כי נכונה מסקנת בית משפט השלום שהאכלת 20 ויותר חתולים בחצר שהינה רכוש משותף, מקום שאחד הדיירים שדירתו משקיפה אל החצר המשותפת, מתנגד לכך וסובל מכניסת חתולים לדירתו, מיללות ומריחות, מהווה מטרד.
עוד קבעה ערכאת הערעור, כי אל מול צרכיהם הנפשיים של הנתבעת וצרכיהם הפיזיים של חתולי הרחוב, גוברת זכותו של התובע שלא להיפגע מהשימוש שעושה הנתבעת ברכוש המשותף.
לסיכום נקבע, כי צדק בית משפט קמא כאשר מצא שהאכלת החתולים בגינה המשותפת, לאור כמות החתולים, גרמה למטרד ולכן יש להשאיר את הצו שניתן בכל הנוגע לחצר הבית המשותף על כנו.
ברי, כי התנהגות של דייר בבית המשותף עלולה לפגום בהנאת שכנו עד כדי גרימת עוגמת נפש וטרדה של ממש.
במקרים בהם עסקינן בשימוש בלתי סביר ברכוש המשותף, יש לדרוש את הפסקתו לאלתר ולא- ראוי לפנות לערכאות על מנת להחזיר את השקט וה"סבירות" על כנם.