פרשת מעצרו והתאבדותו של הראשון בבידור, דודו טופז ז"ל, תפסה את כל הכותרות הראשיות עם פרסומה. טופז, אשר היה אחד מכוכבי הטלוויזיה הגדולים עד תחילת שנות ה-90, נעצר בחשד לעבירות איומים ואלימות כנגד גורמים בכירים בענף התקשורת. באוגוסט 2009, מספר חודשים לאחר מעצרו, התאבד טופז בתאו, תוך כדי שהוא תולה עצמו בכבל חשמלי על ברז בתאו. מיד לאחר האירוע, אשר זעזע את התקשורת ואת מערכת המשפט, מונה שופט חוקר לבחינת ההתאבדות, על פי בקשת המשטרה.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני נזיקין

 

החוקרים מצאו בתאו של טופז מכתב התאבדות אשר היה כתוב בכתב סתרים. אחיו של טופז סייע לפענח את המכתב ובו ניתן היה להתרשם מייאושו הגדול של מי שהיה הראשון בבידור ומלך הרייטינג במשך שנים. במכתב זה מביע טופז את אהבתו לילדיו וגם מבקש לגמול לשני אסירים אותם הכיר במהלך שהותו בבית הסוהר. אחד מהאסירים הנ"ל סיפר לחוקרים כי טופז והוא היו משוחחים והאחרון שיתף אותו ברצונו לשים קץ לחייו אך עלה בידו להניע אותו מכך.


החקירה עסקה, בין השאר בסוגיית רשלנות השב"ס. דהיינו, האם שירות בתי הסוהר כשל במשימתו להשגיח על טופז - אשר הוגדר כ"אסיר בהשגחה" - והאם רשלנות זו סייעה לטופז להתאבד. מחקירתו של השופט עלה כי ההנחיות הוקפדו בשירות בתי הסוהר והסוהרים ביקרו את העציר מדי חצי שעה. כמו כן, נערכה לטופז שורה של בדיקות פסיכיאטריות אשר קבעו באופן מפורש שהוא שולל מחשבות תוקפניות או אובדניות. מנגד, ניתן להבין מחומר החקירה כי המנוח היה נתון לשינויי מצבי רוח חריגים.


רשלנות שירות בתי הסוהר בהתאבדות עציר, האמנם?


עוולת הרשלנות הינה עוולה נזיקית אשר מורכבת משלושה יסודות – חובת הזהירות, רשלנות ונזק. כמו כן, תובע אשר טוען לפיצויים בגין רשלנות נדרש להוכיח קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין הרשלנות לבין הנזק. חובת הזהירות מתחלקת אף היא לשני מרכיבים, חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות המושגית בודקת האם בין התובע לנתבע היו יחסים המעידים על חובה כלשהי (לדוגמא, רופא-חולה, סוהר-אסיר וכדומה). חובת הזהירות הקונקרטית מתמקדת בנסיבות המקרה הספציפיות. במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית, בית המשפט מפעיל את מבחן הציפיות במישור הנורמטיבי והפיסי. דהיינו, מה ניתן לצפות מאדם סביר לעשות בנסיבות המקרה הספציפי.


מבחינת אחריות שירות בתי הסוהר לגבי שלומם של עצירים, יש לבחון האם הסוהרים והגורמים השונים בשירות בתי הסוהר עשו את המצופה מהם בכדי למנוע התאבדותו של עציר או אסיר. לדוגמא, האם העציראסיר אובחן כמסוכן לעצמו או לסביבתו, האם היה באפשרותו להניח ידו על חפצים שיסייעו בהתאבדותו, האם נערכה ביקורת קפדנית על האסיר וכדומה. התאבדות, על פי ההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון, הינה פעולה מכוונת של המתאבד אשר מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המזיק לבין הנזק. עם זאת, ישנם מקרים בהם המזיק היה אמור לדעת כי התובע מעוניין להתאבד, ועל כן יהיה ניתן להניח על כתפיו את האחריות למוות ואו לניסיון ההתאבדות.


דוגמאות לפסקי דין


עציר התאבד בגין לחץ נפשי תחת חקירות, האם רשלנות?
במקרה אשר נדון בבית המשפט העליון, נדחתה תביעה של בני משפחתו של צעיר ללא עבר פלילי אשר נעצר בחשד לדקירה והתאבד בתא המעצר לאחר שישה ימים של חקירות. בני המשפחה טענו כי חוקרי המשטרה הפעילו על הצעיר מניפולציות שונות אשר גרמו להתדרדרות מצבו הנפשי עד כדי שהוא נדחף אל "תהום הנשייה". בית המשפט דחה את התביעה. בפסק הדין נכתב כי חשוד בחקירה מצוי בלחץ נפשי ואי נוחות ובמקרה דנן החוקרים לא היו יכולים לדעת כי מצבו הנפשי של העצור יתדרדר עד כדי התאבדות.


רשלנות השב"ס לאחר שני ניסיונות התאבדות
במקרה זה, בית המשפט דחה את תביעתו של אסיר אשר טען כי נגרמו לו נזקי גוף בגין רשלנות המדינה למנוע את ניסיון התאבדותו. האסיר טען כי הוא ניסה להתאבד בתליה ואחד הסוהרים הבחין בו והציל אותו. לאחר מכן, הוא הועבר לתא מבודד הנמצא תחת השגחה של 24 שעות ביממה. בחלוף מספר ימים, בעקבות בקשתו, הושב התובע לתא רגיל. באותו הלילה ניסה האחרון להתאבד פעם נוספת על ידי "קפיצת ראש" ממיטתו לרצפה. האסיר לא נהרג כתוצאה מניסיון זה, אך נגרמו לו נזקי גוף קשים. בית המשפט קיבל את תביעתו בגין טיפול רפואי כושל בתוך הכלא, אך תביעת הרשלנות כנגד המדינה נדחתה.

 

"בנסיבות המקרה, הצעדים בהם נקט השב"ס לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון, היו צעדים סבירים", נכתב בפסק הדין, "כליאתו של התובע בתא מבודד לשם מעקב אחריו, והחזרתו (בהתאם לבקשתו) לתא רגיל יחד עם חבריו, על מנת שאלה יתמכו בו ויאוששוהו, היו פעולות סבירות ונכונות. זאת ועוד, אירוע מסוג ניסיון ההתאבדות השני לא היה בגדר הצפיות".