עת"מ 6095-07-12 חצב ואח' נ' עיריית תל אביב


בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה עתירה אשר הוגשה על ידי פעילי "המחאה החברתית" כנגד החלטתה של עיריית תל אביב שלא להתיר לאחרונים להקים אוהלים בשטחיה הציבוריים של העיר העברית הראשונה. השופטת, צילה צפת, הגדירה את עתירתם של הפעילים כ"בקשה לרישיון להשליט אנרכיה בשטחיה הציבוריים של העיר, כאשר התושבים כפופים 'לרצונם הטוב' של המוחים".


הפעילים טענו כי עיריית תל אביב פגעה בחופש הביטוי ובחופש המחאה כאשר היא לא התירה להם להקים "עיר אוהלים" ללא קבלת אישור מראש. כמו כן, הפעילים טענו כי בית המשפט היה צריך להורות לעירייה שלא לפרק אוהלים אשר הוקמו על ידם ללא היתר. השופטת התייחסה לחוקי העזר העירוניים של תל אביב אשר מעניקים לעירייה סמכות מפורשת למנוע הטלה, תלייה, הסגת גבול או הבלטה ברחוב. הודגש כי חרף חשיבותן הגדולה של הזכויות למחאה ולחופש ביטוי, מדובר עדיין בזכויות מוגבלות אשר צריכות להיבחן במקביל לזכויות יסוד אחרות. "רשות מקומית רשאית להגביל ולבקר מראש את התנאים למחות בתחומה, וזאת כל אימת שהם מתיישבים עם עקרונות המשטר הדמוקרטי", נכתב בפסק הדין.


ניסיון הקיץ שעבר ותלונות תושבי רוטשילד


השופטת התייחסה גם ל"מחאה החברתית" בקיץ שעבר, אשר התפשטה במהרה בכל רחובות תל אביב (לאחר שהתחילה ברחוב רוטשילד). צוין כי העירייה נקטה כלפי המאהלים בסובלנות וסבלנות וזאת חרף העובדה שהם גרמו ל"מטרד קשה ביותר, תנאי תברואה חמורים, רעש בלתי פוסק, עומסי תנועה, הפרות סדר והתגברות מעשי אלימות". בית המשפט דחה מכל וכל את טענותיהם של העותרים לכך שהיה מדובר במטרדים אשר הינם מנת חלקם של תושבים בכל מקום בו נערכת הפגנה. טענה זו הוגדרה על ידי השופטת כ"טענה פלסטית אשר ביקשה למזער את מימדי הפרעת עיר האוהלים חרף ניסיון העבר".


השופטת הפנתה בפסק דינה לדברים אשר נאמרו על ידי השופטת (בדימוס) איליה פרוקצ'יה בפסק דין אשר עסק בסוגיה דומה - "אכן, נושאים חברתיים הינם חלק מהחובות של הציבור. עם זאת, אין זה מתיר למוחים לפעול מחוץ לגדרי הדין. כשם שבעניין הפגנות נקבעו כללים המבקשים איזון אשר מתבטא הן במקום עריכתן של ההפגנות והן בדרך עריכתן, כך אי אפשר שכל גורם יקבע לעצמו כללי התנהגות ברשות הרבים כדי לבטא מחאתו, בוודאי לאורך ימים. אילו ננקטה מדיניות סלחנית עוד יותר מזו שכבר ננקטה, והרשות אכן נהגה אורך רוח רב, הייתה אנרכיה גמורה, שהרי אילו ניתן לכל גורם ציבורי או מעין ציבורי לנטות אוהל ללא הגבלה ברשות הרבים במקום כחפצו, לא היה לדברים סוף. הרגישות הראויה מוצאת ביטויה ביחס אנושי, סבלני וסובלני לביטויי המחאה, אך באה שעה להעמיד חוק על מכונו".