זכויות כלכליות ומוסריות בדיני זכויות יוצרים

זכויות יוצרים – הפרה – על-ידי העתקה

עוולות – גניבת עין

התובעת הוציאה עם הנתבעים או מי מהם במשותף, ספר הכנה לבחינת של לשכת רואי החשבון, לתפקיד של "חשבי שכר בכירים". התובעת טוענת כי הנתבעים או מי מהם הוציאו ספר נוסף, תוך הפרה של זכויות יוצרים שהיו לה בספר הראשון.

לטענת הנתבע 1, התובעת הפרה את ההסכם עימו ובנוסף, בין היתר, על-פי הסכם בין הצדדים, זכויות היוצרים בנושא מס הכנסה נתנו לו.
.
בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד ופסק כי:
על הנתבעים להפסיק להפיץ, למכור או לעשות כל שימוש מסחרי אחר בשאלות שעניינן מס הכנסה בלבד בספר החדש. ככל ששאלות אלה ישונו, ולא יהוו עוד העתקה של השאלות מהספר הראשון – יהיו הנתבעים רשאים להשתמש בספר החדש, להפיצו ולמכרו.

הבחינה להעתקה (ולהפרה של זכות יוצרים), היא בחינה כמותית ובעיקר איכותית. אין צורך אמנם בחיקוי עד כדי זהות, העתקה מלאה ומדויקת של כל תג ותג, אך יש להוכיח העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים.

במקרה דנן, קבע ביהמ"ש, כי קיימת העתקה בשאלות בתחום של מס הכנסה בלבד. נכון כי נקבע בהסכם כי זכויות היוצרים בנושא של מס הכנסה יהיו של הנתבע 1.

עם זאת, הצדדים הוסיפו וקבעו הסדר נוסף בהסכם, לפיו "לחברת טסטמי (התובעת, ר. ר. ) ניתנה בזאת זכות שימוש בלעדית בחומרים המקצועיים שמופיעים בספרי הבחינות". בדיני זכויות יוצרים קיימת הבחנה בין "הזכויות הכלכליות" לבין ה"זכויות המוסריות" בקנין הרוחני.

הזכויות הכלכליות כוללות את הזכות להעתקת המוצר ולשיווקו, בעוד שהזכויות ה"מוסריות" כוללות את זכותו של המחבר כי היצירה תופיע תחת שמו, ובזכות המחבר למנוע את סילוף יצירתו.

בנסיבות הענין, ביהמ"ש קבע כי לנתבע 1 ניתנה אך הזכות המוסרית, לפיה, יהיה זכאי כי בכל פרסום נוסף של השאלות האלה, יופיע שמו כמחבר, והוא זכאי לכך כי השאלות לא יסולפו.

אולם, הזכות הכלכלית בשאלות בתחום של מס הכנסה – לשווק אותן, למכור אותן, להעבירן וכד’ ניתנה לתובעת. זכות זו נשללה, מכוח ההסכמה בין הצדדים, מהנתבע 1.

לכן, העתקת השאלות בתחום של מס הכנסה לספר החדש, מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים על ידי הנתבע 1.

אשר להעתקה הנטענת בעיצוב הספרים: זכות יוצרים היא זכות ב"יצירה אומנותית". אכן, אף מוצר פונקציונאלי תעשייתי עשוי להנות מהגנת זכות יוצרים, אולם הגנה זו תינתן תוך שאיפה שלא ליצור מונופול על זכויות, בוודאי כאשר מדובר בצורות פשוטות ובסיסיות ביותר .

במקרה דנן, לא ניתן לקבוע כי בספר הראשון קיים ייחוד מובהק כלשהו מבחינת עיצובו וצורת עריכתו, ייחוד המאפשר קביעה כי למעצב והעורך יש זכויות יוצרים באופן ההדפסה, העריכה וההצגה של הדברים.

לכן, אף אם שני הספרים דומים בעיצובם, אין לקבוע כי הנתבע 1 הפר זכויות יוצרים של התובעת בהקשר זה, שכן לא הוכח קיומן של זכויות כאלה.

גניבת עין: על הטוען טענה של גניבת עין, מוטל הנטל להוכיח שני אלמנטים: ראשית, על הטוען להוכיח כי הוא רכש מוניטין בתחום פועלו, ושנית צריך הטוען להוכיח כי הציבור עלול לחשוב בטעות כי הנכס או השירות המתחרים הם נכס או שירות של הטוען, או שהם קשורים לעסק של הטוען, ולא לעסק המתחרה. במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה את שני האלמנטים האלה.

ראשית, לא הוכח כי התובעת רכשה מוניטין בתחום פועלה. מדובר בספר הכנה לבחינות שהוצא פעם אחת בלבד על ידי התובעת.

לכן, אין כל בסיס למסקנה כי לתובעת היה מוניטין בחיבור ספרי הכנה למבחן לחשבי שכר בכירים, מוניטין שכתוצאה ממנו הציבור מזהה את הספרים הללו רק עימה.

 יתרה מזאת, עיון בשני הספרים – הראשון והחדש – מעלה כי אין גם בסיס לחשש סביר מפני הטעייה של הציבור.

כריכות הספרים שונות זו מזו, הצבע שלהן שונה, אופן הכריכה שונה. לכן, אין בסיס למסקנה כי קיים חשש להטעייה של לקוחות פוטנציאלים לגבי זהותו של מפרסם הספר החדש.

כמו כן, שאיפתה של התובעת לכך שתהיה לה בלעדיות בתחום, איננה כשלעצמה שאיפה הראויה להגנה, שכן מולה עומד האינטרס הציבורי לקיום תחרות בשוק.

אף בהנחה כי הנתבע 1 ביטל את ההסכם כדין, הדבר אינו פוגע בהסדר ההסכמי לגבי זכויות היוצרים בשאלות מהתחומים השונים, הסדר שהוא מסוג ההסדרים המוסיפים לחול גם לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לתובענה באופן חלקי.

אני מורה לנתבעים שלא להפיץ, למכור או לעשות כל שימוש מסחרי אחר בשאלות שעניינן מס הכנסה בספר החדש.

ככל ששאלות אלה ישונו, ולא יהוו עוד העתקה של השאלות מהספר הראשון – יהיו הנתבעים רשאים להשתמש בספר החדש, להפיצו ולמכרו.

אני מצהירה כי זכויות היוצרים בשאלות שבתחום של מס הכנסה חולקו בהסכמה בין הצדדים, כאשר הזכויות הכלכליות הן של התובעת והזכויות המוסריות הן של מנדלאוי.

בתחום של ביטוח לאומי – הזכויות המוסריות הן משותפות, והזכויות הכלכליות הן של התובעת.

בתחום של דיני עבודה- הן הזכויות המוסריות והן הכלכליות הן של התובעת.

באשר להוצאות – כפי שצוין לעיל, התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד.

בנוסף, טענותיה של התובעת היו מופנות רובן ככולן כנגד מנדלאוי.

לכן, צירופם של הנתבעים 2-3 כנתבעים נוספים בכתב התביעה לא היה נחוץ.

לכן, אני מחייבת את מנדלאוי לשאת בהוצאות התובעת בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

התובעת תישא בהוצאותיהם המשותפות של הנתבעים 2-3 בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

5129371
54678313
המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה
ניתן היום 4.1.06 בהעדר הצדדים
התובעים יוצגו ע"י עו"ד נתן מולכו
הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד רפאל בייפוס ו/או עו"ד טובה כהן