בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים, וחיים בנפרד קרוב לעשרים שנים. מאחר ולא מדובר בנישואין דתיים והאשה שמתגוררת בלוס אנג'לס מסרבת לשתף פעולה עם בעלה, קבע לאחרונה בית הדין האזורי בבאר שבע, כי יש להתיר את הנישואין ללא סידור גט.

 

בני הזוג נישאו אזרחית בשנת 1966, לאחר תקופה של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ואחרי לידת בתם הבכורה. כשבע שנים מאוחר יותר עלתה המשפחה ארצה, והצדדים תכננו להינשא כדת וכדין, אולם התכנון לא יצא לפועל בסופו של דבר.

 

החל משנת 1994, הצדדים ניהלו משא ומתן לחלוקת רכוש ביניהם, ובסופו של התהליך שנמשך כמעט שנתיים, נחתם הסכם גירושין סופי שאושר בבית המשפט, אך מכיוון שאף אחד מהצדדים לא הגיע לסידור הגט התיק נסגר, ומאז שנת 1996 ועד היום הצדדים חיים בנפרד.

 

במהלך אותה תקופה האשה עזבה את הארץ לארצות הברית ללא סידור הגט, ומאז לא שבה עוד לישראל. אחרי קרוב לעשרים שנה הבעל פתח את תיק גירושין, בתביעה לחייב את האשה להתגרש ממנו.

 

האשה אותרה במקום הימצאה בלוס אנג'לס, אך סירבה לבקשת בעלה להסדיר את הגט, בשל אי הסכמה בנוגע לחלוקת הרכוש. האשה כתבה מכתב ארוך לבית הדין בו תיארה מסכת קשה של מערכת נישואין, שהביאה אותה לעזוב בלית ברירה את הארץ, והודתה כי נישואיה עם התובע היו נישואין אזרחיים בלבד. עוד ציינה במכתב, כי הסיבה לכך שהשניים לא נישאו כדין, היא שהבעל היה נשוי באותה עת למישהי אחרת, שסירבה לקבל ממנו גט.

 

בית הדין הרבני נדרש להכריע האם יש להתיר את נישואיו של התובע ללא סידור גט, ועל פי המכתב שכתבה האשה השתכנע כי לאחר נתק של 18 שנים מבעלה, היא אינה מעוניינת בחידוש קשר הנישואין, וקבע כי יש לנתק את קשר הנישואין לאלתר, על ידי התרת הנישואין האזרחיים.

 

על מנת להתיר נישואין דתיים יש צורך להוכיח כי התקיים הליך דתי בחיים המשותפים

 

בבתי הדין הרבניים נהוג בדרך כלל לערוך גט גם לנשואים בנישואין אזרחיים, זאת על בסיס הנחה שבכל נישואין אזרחיים, הצדדים מתכוונים למסד את הזוגיות ביניהם כבעל ואשה, ומעוניינים להקים משפחה משותפת, תוך שמירת נאמנות האחד לשנייה.

 

במקרה זה הצדדים חיו חיי אישות גם בטרם הנישואין האזרחיים, ונישאו בפני שופט שאינו יהודי, רק לאחר שנולדה בתם הבכורה. הבעל אף הצהיר כי השניים ניסו להסתיר את העובדה שהם נישאו בשלב זה, ולכן הנישואין נעשו כמעט בהסתר וללא טקס נישואין, על מנת שהסובבים אותם לא יידעו כי הם נישאו רק לאחר הלידה.

 

כמו כן, העובדה כי בעת שעלו ארצה הם ביקשו להינשא כדין, על אף שהיו רשומים כנשואים מכוח נישואיהם האזרחיים, מוכיחה כי לא היתה לצדדים כוונת נישואין דתיים כשהחלו את חייהם המשותפים. וגם עזיבת האישה את הארץ והתחלת חייה עם בן זוג חדש ללא סידור גט, למרות היותה שומרת מסורת באותה תקופה, מוכיחה כי היא לא התייחסה לנישואיה כנישואין דתיים.

 

בסופו של דבר השתכנע בית הדין כי בין הצדדים לא היתה כוונת קידושין דתיים מעולם, והצורך היחיד בסידור גט, נובע מהעובדה שהצדדים רשומים כנשואים. ולאור סירובה של האשה לשתף פעולה, קבע כי אין כל צורך בסידור גט, ויש להתיר את התובע מכבלי העיגון בהם הוא שרוי. על כן הורה על התרת הנישואין האזרחיים של בני הזוג.

 

תיק ‏86586/3‏