חוק שעות עבודה ומנוחה עוסק, כצפוי, בשעות העבודה שבהן מותר לעבוד. הפרק החמישי לחוק שעות עבודה ומנוחה עוסק בהפסקות. החוק מכיר בחשיבות הגדרת הזכות להפסקות בעבודה. לולא הגדרה זו, ניתן לדמיין מצב בו מעבידים לא מאפשרים לעובדיהם לצאת להפסקה וגורמים להם לעבוד במשך שעות רצופות רבות.

 

מצב זה אינו ראוי ועל מנת למנעו מראש, קבע המחוקק זכות מוגדרת וקוגנטית, אשר לא ניתן להתנות עליה, אלא לטובת העובד, להפסקה בשעות העבודה. סעיף 20 לחוק מגדיר את זכותו של העבודה להפסקה. מאמר זה יסקור את הזכות להפסקה בעבודה.


מתי חייב המעביד לתת לעובד הפסקה לפי סעיף 20?

 

הזכאות להפסקה במהלך שעות העבודה משתנה לפי סוג העבודה:


• עבודת כפיים - לפי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, עובד זכאי ל-3/4 שעה הפסקה לפחות עבור כל 6 שעות עבודה. מתוך 3/4 השעה הללו, חצי שעה צריכה להינתן כהפסקה רצופה. בימי עבודה לפני חג או יום מנוחה שבועי, על ההפסקה להיות בת חצי שעה לפחות.


• עבודה שאינה עבודת כפיים – כאשר שבוע העבודה הוא בן ששה ימים, יהיה זכאי העובד להפסקה של 3/4 שעה עבור כל 8 שעות עבודה, כאשר בימי ששי וערבי חג הזכאות להפסקה קמה עבור כל 7 שעות עבודה. במידה ושבוע העבודה הוא בן 5 ימים, הזכאות להפסקה קמה עבור 9 שעות עבודה. משמעות הדבר היא שבעבודה שאינה עבודת כפיים, כאשר שבוע העבודה הוא בן 5 ימים - רשאי המעביד לדרוש מהעובד לעבוד במשך 9 שעות רצופות. בכל מקרה, כך קובע החוק, משך ההפסקה לא יעלה על 3 שעות.

 

בנוסף קובע הסעיף זכאות להפסקה לצורך תפילה, בהתאם לדתו של העובד. קביעת מועדי ההפסקה נתונה למעביד, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו. חשוב לציין, כי מותר לעובד לצאת ממקום העבודה בזמן ההפסקה, אלא אם עבודתו דורשת נוכחותו במקום העבודה וכן נדרש העובד להישאר במקום העבודה על ידי המעביד.

 

האם העובד זכאי לתשלום עבור ההפסקה?

 

זמן ההפסקה הוא על חשבון העובד, והמעביד רשאי לנכות את זמן העבודה משכרו. עם זאת, במידה והמעביד דרש מהעובד להישאר במקום העבודה בעת ההפסקה (אסר עליו לצאת ממקום העבודה), זמן ההפסקה יהיה על חשבון המעביד ואסור לו לנכות את זמן ההפסקה משכר העובד.

 

הפסקות אחרות

 

העובד רשאי לקחת הפסקות מהעבודה, מעבר להפסקה המוגדרת בסעיף 20 לחוק:
• הפסקות שירותים.
• הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר.
הפסקות אלה מוגדרות כחלק משעות העבודה ועל כן הן על חשבון המעביד – אין המעביד זכאי לנכות את זמן ההפסקות הללו משכר העובד.

 

יום עבודה מפוצל

 

במרבית מקומות העבודה, יום העבודה מורכב ממספר מסוים של שעות עבודה רצופות. יחד עם זאת, ישנם מקומות עבודה המנהיגים יום עבודה מפוצל. יום עבודה מפוצל הינו יום עבודה המורכב ממספר שעות עבודה, אשר לאחריהן הפסקה של כמה שעות בגינן העובד אינו מקבל תשלום. לאחר הפסקה זו חוזרים העובדים למספר שעות עבודה נוספות. לעתים עבודה בימי עבודה מפוצלים מזכה את העובד בגמול פיצול. זכאות זו תלויה במה שהוסכם בהסכם הקיבוצי החל על ענף העבודה המדובר.

 

המחוקק מגדיר בחוק שעות עבודה ומנוחה את הזכות להפסקה. הפסקות קצרות לשירותים והחלפת כוחות ואוויר נחשבות לחלק משעות העבודה ולכן יהיו הן על חשבון המעביד. לעומת זאת, הפסקות ארוכות יותר לצהריים או לסידורים, בהן מותר לעובד לצאת ממקום העבודה, יהיו על חשבון העובד.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים

 

המעביד רשאי לבקש מהעובד להישאר בעת הפסקות אלה במקום העבודה, אולם במצב זה יהיה עליו לשלם לעובד עבור זמן ההפסקה. חשוב לציין כי בהסכמים קיבוציים ובחוזי עבודה אישיים ניתן להתנות על תנאי ההפסקה לטובת העובד בלבד, כך שיתכן כי הזכאות להפסקות במקומות עבודה שונים תהיה רחבה יותר מהנדרש בחוק.