עא 1629/11
נכסים רבים בישראל נמצאים תחת בעלות משותפת. המקרה הנפוץ ביותר לכך הינו דירת מגורים של בעל ואישה. לא אחת, הבעלות על הדירה המשפחתית הינה שווה - חצי של הבעל וחצי של האישה. ככל שהצדדים מנהלים משק בית משותף, בריא וללא חובות, הרי שאין עם הבעלות המשותפת שום בעיה. הדברים מסתבכים כאשר אחד הצדדים צובר חובות ונושיו מבקשים להטיל עיקול על חלקו בנכס. היות ומדובר בדירה, הרי שלא ניתן למכור רק את מחציתה. במקרים כגון דא, יש צורך לבחון מהי הדרך הראויה לנקוט והאם בכלל הנושה רשאי להטיל עיקול על מחצית זכויות בנכס. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
פורום הסכם גירושין
פורום התנגדות לביצוע שטר - התנגדות בהוצאה לפועל
פורום גביית חובות
פורום הסכם ממון
פורום בית דין רבני
מדובר במחלוקת באשר לזכויות מקרקעין בדירה. מצד אחד, נושיו של אדם טענו כי יש להטיל עיקול על זכויותיו של האחרון בדירת המגורים המשותפת אותה רכש עם גרושתו. מנגד, הגרושה והחייב טענו כי הזכויות בדירה עברו באופן מוחלט לאישה במסגרת הסכם ממון שנערך ביניהם בהליך גירושין.
עובדות המקרה היו כלדקמן:
- החייב וגרושתו נישאו ורכשו ביחד דירה.
- בינואר 2008, בני הזוג חתמו על הסכם פירוד וגירושין. בהסכם הוסכם כי החייב יעביר את זכויותיו בנכס לגרושתו. לאחר החתימה על ההסכם, החייב עזב את הנכס. האישה נותרה לגור במקום ביחד עם הילדים המשותפים.
- באפריל 2009 בני הזוג חתמו על תצהירי העברה ללא תמורה של הזכויות בנכס לטובת האישה. העסקה דווחה לרשויות המס.
- ביולי 2009 ניתן צו עיקול זמני על זכויותיו של החייב בנכס, וזאת לבקשת הנושים.
- האישה פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה להסיר את העיקול.
בית המשפט המחוזי נדרש אפוא לבחון את השאלה הבאה. האם זכויותיה של האישה בנכס, על פי הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט, היו חזקות יותר מזכויותיהם של הנושים להטיל עיקול על נכסי החייב להבטחת פירעון חוב כלפיהם. לאחר בחינת ההלכה הפסוקה, בית המשפט קבע כי במקרים בהם קיים מאבק על זכויות בין מעקל לרוכש, ידו של האחרון על העליונה. השופט ציין כי הסכם הפירוד והגירושין נחתם בין האישה והחייב בתום לב ועל כן היה מקום להעניק לו תוקף מחייב.
הקשה מפסק דין אהרונוב
פסק הדין המנחה לעניין זה ניתן במסגרת ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב. מדובר בפסק דין אשר ניתן במקרה בו הבעל התחייב להעביר לבעלותה של בת זוגו נכס מקרקעין שהיה רשום על שמו. לאחר שאושר הסכם הממון עבור ההעברה בבית המשפט, ולאחר שבני הזוג התגרשו, הוטל עיקול זמני על חלקו של הבעל בנכס (על ידי נושה). בית המשפט העליון בחן את הסוגיה וקבע כי זכותה של בת הזוג הייתה עדיפה על זכותו של המעקל. הודגש כי בת הזוג רכשה את הנכס מכוח הסכם, ואילו הנושה הטיל עיקול מאוחר.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, הנושים של החייב טענו כי לא היה מקום להקיש מעניין אהרונוב לעניינם, וזאת משום ששם ההסכם קיבל את אישורו של בית המשפט, ואילו בנדון דידן מדובר בהסכם ממון שלא אושר על ידי ערכאה שיפוטית כנדרש. זאת ועוד, הודגש כי החייב וגרושתו התגרשו רק בדצמבר 2009. דהיינו, חמישה חודשים לאחר הטלת העיקול.
בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי אין לקבל את טענות הנושים, הגם שהיה בהן היגיון. הודגש כי בית המשפט העליון, אשר דן בעניין אהרונוב בהרכב מורחב, התייחס למאבק בין הזכויות וקבע כי זכותו של רוכש תם לב גוברת על זכותו של מעקל מאוחר. נפסק כי אין נפקא מינה האם הרוכש היה בת זוג שקיבלה את הזכויות בנכס מכוח הסכם ממון, או רוכש פלוני אשר ביצע קנייה של הנכס בעבור תמורה. הנושים ניסו להקשות ולטעון כי כאשר מדובר על חלוקת רכוש בין בני זוג, שומה על הגבר והאישה לבצע את החלוקה בהתאם לכללים הקבועים בחוק יחסי ממון.
דהיינו, לטענתם, היה על החייב וגרושתו לקבל את אישורו של בית המשפט להסכם. בית המשפט דחה גם את הטענה הנ"ל. נקבע כי כאשר בית המשפט בוחן הסכם ממון הוא איננו עוסק בתוכן ההסכם אלא בגמירות דעתם של הצדדים המעוניינים לחתום עליו. משמע, כל אימת ששני הצדדים מוכנים לחתום על ההסכם, והם עושים זאת מתוך גמירות דעת, הרי שבית המשפט לא מתערב בסעיפיו של החוזה לגופם.
.jpg)
.jpg)
