האם מועמדת לעבודה חייבת לגלות בעת ראיון קבלה את דבר הריונה למעביד והאם אי הגילוי מצדה של המועמדת יכול להיחשב כחוסר יושר או חוסר תום לב מצד העובדת המצדיק את פיטוריה או שהפיטורים בנסיבות אלה הם פיטורים שלא כדין

זו הסוגיה שהגיע לפתחו של בית הדין לעבודה ונדון בה להלן. עובדת לא גילתה למעביד אודות הריונה שהיה בשלב מוקדם בעת הראיון שנערך עימה. המעביד מצידו כאשר גולה לו דבר ההיריון הורה על פיטוריה של העובדת.

המעביד טען כי אי הגילוי מצידה של העובדת מהווה חוסר יושר והתנהלות בחוסר תום לב מצדה של העובדת המצדיקים והם לבדם את פיטורי העובדת.

הוראות החוק אינן מחייבות עובדת או מועמדת לעבודה לגלות למעסיק את דבר הריונה בשלב כה מוקדם של ההיריון

בית הדין הארצי פסק וציין כי אמנם אין בהוראות חוק שוויון ההזדמנויות או בחוק אחר הוראה המחייבת עובדת או מועמדת לעבודה לגלות למעסיקה את דבר הריונה בשלב כה מוקדם של ההיריון, וקודם לחודש החמישי, אך אין בהעדר הוראה שכזו כדי לבסס פטור של המועמד מגילוי הדבר. חובת תום הלב חלה על הצדדים לחוזה עבודה, לרבות בשלב המשא ומתן לקבלת עובד לעבודה.

בשלב הזה, נחוצים למעסיק מירב הפרטים אודות המועמד לעבודה, ואת המועמד רואים כמי שחב בחובת גילוי מוגברת למעסיק הפוטנציאלי. בשלב זה, קיימת התנגשות בין שתי זכויות יסוד: מצד אחד, זכותו הקניינית של המעסיק במקום העבודה, הבאה לידי ביטוי בפררוגטיבה הניהולית שלו, בבקשו לנהל את עסקו כפי שנראה טוב בעיניו, ומנגד, זכותה של העובדת לפרטיות, שמקורה בכבוד האדם.

איזון נכון בין חובת גילוי מוגברת ובין הגנה על פרטיותה

בהתנגשות הזו שבין שני האינטרסים הלגיטימיים מתבקש האיזון הנכון בין חובת הגילוי המוגברת המבוססת על חובת תום הלב של המועמדת לעבודה לבין ההגנה על פרטיותה. האיזון הנכון נמצא ברלוונטיות של המידע שבגילויו מדובר. עד כמה אם בכלל הוא רלוונטי לעבודה או למשרה שבה מדובר.

לפיכך נדרש לבחון את התפקיד שאליו אמורה העובדת להתקבל ובאם ההיריון יש בו כדי להשפיע על מידת היכולת של העובדת למלא את התפקיד המיועד. במקרה שנדון היה מדובר במזכירה שלא נדרשה לבצע מאמצים פיסיים או שהייתה חשופה לחומרים המסוכנים לאישה בהיריון או כל סיבה אחרת שהיה בה כדי למנוע ממנה מלבצע את העבודה בשל הריונה. נוכח דרישות התפקיד ומהות העבודה, דבר ההיריון לא היה בבחינת פרט מהותי ורלוונטי לעניין קבלתה לעבודה.

משכך, באי גילוי דבר קיומו לא היה משום חוסר יושר מצידה של העובדת, או הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסים שבין עובד למעסיקו. לפיכך נפסק כי לא חלה על העובדת החובה לחשוף את דבר הריונה למעסיק באשר עובדה זו אינה רלוונטית לקבלתה לעבודה והמעביד אינו רשאי לשאול אותה לגביה.

העובדת פוטרה בשל הריונה עקב הפלייה פסולה

בפיטורי העובדת מן העבודה בהיותה בהיריון, ונוכח אי גילוי דבר ההיריון בשלב הקבלה לעבודה, נמצאה החברה מפלה את העובדת מחמת היריון. היות והוכח כי העובדת פוטרה בשל הריונה כאשר הדבר הוא בבחינת הפלייה פסולה נפסקו לעובדת פיצויים בגין הפסדי השכר שנגרמו לה עד למועד הלידה וכן פיצויים בגין משמעותיים בגין עגמת נפש.

[עע 363/07]