טענת "פרעתי"- מה עושה אדם אשר פרע את חובו ומילא אחר פסק הדין, אולם בכל זאת נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל
מבוא
ישנם לא מעט מקרים בהם, אדם אשר מילא אחר פסק הדין ושילם את חובו, נקלע למצב בו נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל.
התשובה לשאלה כיצד מתמודדים עם המצב כה לא הוגן טמונה בסעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל אשר קובע כי "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו".
סעיף 19 (ב) קובע כי אם החליט רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות הענין, שלא לצוות כן.
אופן הגשת הבקשה
אדם אשר מילא אחר פסק הדין ושילם את חובו ואינו חייב למלא אחריו, מגישה בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק כאמור לעיל.
בעל הדין יפרט את טיעוניו בבקשה בכתב ויתמוך באסמכתאות הן משפטיות והן חפציות כגון: חשבונות,קבלות וכל מסמך אחר אשר רלוונטי לעניין.
כמו כן בעל הדין יצרף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות אשר משמשות בסיס לבקשה.
לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי, ימציא החייב עותק מהבקשה לבעל הדין שכנגד.
המשיב רשאי להשיב לבקשה שהומצאה לו תוך 20 יום או בתוך מועד אחר שנקבע.
הפקדת ערובה לשיפוי
בסמכותו של הרשם לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי להורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין כולו או מקצתו מטעמים מיוחדים שירשמו, עד שתינתן החלטה בבקשה.
הרשם יצווה על הפקדת ערובה אם החליט על עיכוב הליכים . הערובה נחוצה לצורך הבטחת קיומו של פסק הדין במידה והבקשה בטענת פרעתי תדחה.
יובהר, כי הרשם רשאי בנסיבות מיוחדות לעכב ביצועי פסק הדין אף ללא הפקדת ערובה.
מועד להגשת הבקשה בטענת פרעתי
בחוק או בתקנות אין הגבלה על תקופת הזמן להגשת הבקשה בטענת פרעתי.
נטל השכנוע
על החייב מוטל נטל השכנוע להוכחת טענותיו, דהיינו בעת שטוען החייב כי איננו חייב עוד למלא אחר פסק הדין, עליו הראיה.
יודגש, כי במהלך הדיון באם החייב מציג מסמכים התומכים בטענותיו, יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור. כמו כן באם ידיעה מהותית אשר החייב נדרש להוכיח מצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה, אזי הנטל עובר אל הזוכה.
זאת ועוד באם הזוכה לא נקט בהליכי ההוצאה לפועל נגד החייב תקופה ארוכה ללא הסבר סביר ומוצדק, הרי שעובר הנטל אל הזוכה להוכיח כי החוב טרם סולק.
על אף האמור יש לזכור כי הנטל השכנוע העיקרי תמיד מוטל על החייב, אשר חייב להוכיח כי הינו פטור מלמלא אחר פסק הדין וכי על החייב להוכיח כי פרע את הסכום המיוחד נשוא העניין.
טענת קיזוז
טענת קיזוז נקבעה בהלכה פסוקה, לפיה במסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז (רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ) . ישנה אבחנה בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת הינה זכות קיזוז אשר אינה שנויה במחלוקת והזוכה מודה בה . זכות קיזוז נטענת, הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת ואין עליה קונצנזוס. טענה לזכות קיזוז נטענת מאפשרת לטוען עילת הגנה בפני תביעה הנגדית, אולם הסמכות לדון בה ולבררה נתונה לביהמ"ש ולא לרשם.
הדרך המקובלת למסירת ההודעה טמונה בסעיף 60 לחוק החוזים אשר קובעת כי הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות העניין.
קיימות שתי אפשריות לביצוע קיזוז בפועל:
· קיזוז בהסכמה- הצדדים מסכימים בנוגע לקיזוז סכומים ביניהם.
· קיזוז משפטי- קיזוז המבוסס על סעיף 53 לחוק החוזים.
מימוש משכנתא או משכון- זכות קיזוז מוכחת מול זכות קיזוז נטענת- עיכוב ביצוע
לרשם ההוצאה לפועל שיקול מוגבל במימוש משכון או משכנתא בפרט בנוגע לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל "טענת פרעתי".
הרשם רשאי להחליט בנוגע לטענות פירעון, כאשר הפירעון הנטען נעשה לאחר רישום המשכון או המשכנתא.
החייב מוגבל בטענות אותן הוא רשאי להעלות כנגד מימוש משכון, והן מסתכמות לטענות "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק.
יובהר כי טענת פרעון לפני מתן פסק דין איננה אפשרית, מאחר וקיים מעשה בית דין.
טענת פרעון בטרם הרישום איננה אפשרית מפני שהחייב אפשר את הרישום.
יודגש כי הזוכה רשאי לבקש מימוש משכון ע"פ הוראת הסכם המימוש, ואין עליו חובת הוכחה כתנאי מוקדם למימוש המשכון את עובדת קיומן של החוב.
בעת שטוען החייב "טענת פרעתי", הרשם מתחשב רק בתשלומים אשר בוצעו לאחר מועד פסק הדין, דהיינו שטר משכנתא ושטר משכון כמוהם כפסק דין.
חשוב להבין כי הכלל הנ"ל נכון לגבי שטר משכנתא ושטר משכון אשר סכום החוב פורש בתוכם.
בטענת "פרעתי" כל תשלום אשר בוצע לפני תאריך שטר המשכנתא או שטר המשכון, לא מובא בחשבון.
בעת שמדובר בשטר משכנתא אשר סכום החוב לא מפורט בשטר אלא במסמך אחר, הרי שמוטל על הרשם לאחר הגשת טענת "פרעתי" ע"י החייב, לבדוק את כל החיובים והזיכויים הכלולים בחשבון ולא משנה מועד תחולתם (בר"ע 1564/91 רוזנר נ' אסטבלישמנט).
האבחנה הנ"ל מאד חשובה, היות ואם החוב מצוין במפורש בשטר משכנתא, הרי שחייב אישרו בעת שחתם על השטר ולכן לא יכול להתכחש לו. לחילופין, באם אם סכום החוב לא נרשם במפורש בשטר עצמו אלא במסמך אחר, חתימתו של החייב על השטר הנ"ל אינה מהווה הודאה בנכונותו של החוב.
להבדיל מהתנגדות לביצוע שטר, אשר יכול להגיש חייב לאחר פתיחת התיק נגדו, לא ניתן להגיש התנגדות לביצוע שטר משכנתא או משכון במסגרת ההוצאה לפועל ואם יגיש החייב התנגדות כאמור, הרי שתדחה ההתנגדות המוגשת על הסף ע"י הרשם. הסמכות לדון בטענותיו של החייב כנגד החוב נתונה לבית המשפט בלבד. הדיון בעניין ייערך במסגרת המרצת פתיחה. ההתנגדות תהיה מבוססת על פירוש המסמכים או על טענות בנוגע לתקפות העסקה וכ"ד.
כפי הנאמר לעיל קיימת אבחנה בין זכות קיזוז נטענת, אשר טרם גובשה לחיוב משפטי לבין זכות קיזוז מוכחת. טענת פרעתי נגד שטר משכנתא לא יכולה להתבסס על טענה לזכות אשר טרם קיבלה תוקף משפטי ולכן על החייב להגיש תביעה לבית המשפט על מנת להוכיח את טענותיו. זכות קיזוז קיימת, ניתן להוכיח בטענת פרעתי במסגרת ההוצאה לפועל.
טענת "פרעתי" במזונות
השהיית הליכי ההוצאה לפועל של פסק מזונות לזמן ארוך מצידו של הזוכה, בלא שיינתן הסבר להתנהגות זו, עשויה להעביר אליו את נטל הראיה שהחוב לא סולק.
במקרה מסוים בחלוף 11 שנים לאחר שניתן פסק מזונות, הגישה הזוכה את הפסק לביצוע. החייב שילם את סכומי המזונות ללא הצמדה לתוספת היוקר, הזוכה מצידה לא עדכנה את סכומי המזונות כפי שהיה מגיע לה ע"פ החוק. על כן החיוב החודשי הסתכם בשקלים בודדים.
החייב טען כי ע"פ סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959,הזוכה לא זכאית לגבות את מלוא הפיגורים אלא רטורקטיבית לתקופה של שנתיים בלבד.
טענה הנ"ל נדחתה בהסתמך על קביעה של ביהמ"ש העליון, לפיה ע"פ סעיפים 2 (א) ו- 3(א) לחוק הנדון, מתרוקנת תחולתו של החוק במקרים בהם חייב בעל הדין לשלם מזונות לבן זוגו או לילדיו הקטנים לפי הדין האישי החל עליו ע"א 799/76 שוחט נ' שוחט.
על כן אין לזוכה הגבלה בהליכי גבייה של החוב.
על אף האמור לעיל, אחת הטענות החשובות הנטענות ע"י החייב בטענת פרעתי הן חוסר תום לב ושיהוי של הזוכה.
לעניין חובת תום הלב יפים דברי כב' השופט בר-אופיר בבר"ע (ת"א) 1481/93 רוזנברג נ' פרנץ:
"זוכה שאוחז בידיו פסק-דין, חייב לבצעו בדרך המקובלת ובתום לב כנדרש לפי ההוראה המשולבת שבסעיפים 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי)".
בתמ"ש 11622/08 (ירושלים) א.פ. נ' ש.מ. קבע כב' השופט כץ כי ," לטעמי גם זכות מכח פסק דין צריך לאכוף בתום לב ולא יתכן להשלים עם מצב בו זוכה ממתין במימוש פסק הדין שנים רבות ללא מעש ולפתע תובע רטרואקטיבית עשרות אלפי שקלים. אין בידי לקבל את עמדת ראש ההוצל"פ שסבר כי עמידתה של הזוכה – המשיבה על זכותה החוקית אינה מהווה חוסר תום לב" .
