בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, פסק לטובתה של עובדת בבית אבות אשר טענה להתפטרות עקב הרעת תנאים.


התובעת, החלה לעבוד בעמותה שמעניקה שירותים לקשיש, וביניהם חוגי העשרה. באוגוסט 2010, החלה העובדת לשמש כמדריכת חוג תיאטרון ושירה. בעבור ההדרכה, שנערכה מידי שבוע, שעתיים בכל פעם, קיבלה העובדת 75 שקלים לשעה. כמו כן, נקבע כי במידה ותצטרך התובעת לעבוד שעות נוספות לשם הקמת הקבוצה או הכנה לשיעורים, תקבל 25 שקל לשעה.


לאחר כשמונה חודשי עבודה, נתבקשה התובעת לעבוד בתפקיד נוסף, במקביל לעבודתה בהדרכה, בשיווק לחצני מצוקה לקשישים דרך הטלפון. הצדדים הסכימו על הוספת התפקיד, ונחתם ביניהם הסכם חדש הקובע כי התובעת תעבוד בסך כולל של שבע שעות בשבוע: 3 שעות הדרכה, וארבע שעות שיווק שתקבל עבורן 25 שקלים לשעה, ו-75 שקלים עבור השגת מנוי חדש. 


אולם, כשלושה שבועות לאחר עבודתה בתפקיד השיווקי, חזרה התובעת להדרכת התיאטרון בלבד לאור בקשתו של המנהל אשר טען כי אין עוד צורך בתפקיד זה, כאשר שכרה עומד כעת על 25 שקלים לשעה בלבד.


באפריל 2012, כתשעה חודשים לאחר עזיבתה את תפקיד השיווק, הגישה התובעת בקשה לפיטורין עקב הרעת תנאים. לאחר שההנהלה סירבה לשלם לה פיצויים, פנתה העובדת לבית המשפט והגישה תביעה כנגדה.


לפי תביעתה, טענה כי היא מעולם לא הסכימה להפחתת שכרה, וכי על החברה היה להותיר את השכר שקיבלה על הדרכת התיאטרון בסך 75 שקלים. כמו כן, היא התפטרה מעבודתה לאחר שביקשה מספר פעמים להגדיל את משכרותה באמצעות הוספת תפקיד ולא נענתה בעניין.

 

בנוסף, ביקשה בתביעתה לקבל את הפרש המשכורת מרגע עזיבתה את תפקיד השיווק, כך שיושלם לסך של 75 שקלים לכל שעת הדרכה.

כמו כן, לפי טענתה, היא התבקשה להוציא מכתב התפטרות, כאשר נאמר לה כי רק כך תוכל לקבל פיצויים.

 

הנתבעת: התובעת המשיכה להגיע לעבודה ולא התלוננה על התנאים 


מנגד, טענה הנתבעת כי אין מקום כלל להגשת התביעה מאחר והתובעת ידעה היטב את השינוי שנעשה בשכרה, והסכימה לו, וכי היא זאת שעזבה על דעת עצמה את תפקיד השיווק. לתמיכה בטיעוניה, ציינה הנתבעת כי העובדת המשיכה להגיע לעבודה במשך חודשים רבים, ולא התלוננה על כך ולו פעם אחת.


בבואה לדון בפסק הדין, קבעה הרשמת כי לפי חוק החוזים, המעביד אינו רשאי לשנות באופן חד צדדי את התנאים שנקבעו בחוזה האישי מול העובדת. יחד עם זאת, העובד יכול לוותר על זכויות המוקנות לו בחוזה, וויתור זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהגעה לעבודה, ובאי הגשת תלונה על כך לממונים עליו.


לפיכך, השאלה הנשאלת במקרה זה, היא האם בהתנהגותה ובהגעתה לעבודה, וויתרה התובעת על זכויותיה, והסכימה למעשה להרעת התנאים להם טענה.


לאחר בחינת ההסכם שנערך בין הצדדים, קבעה הרשמת כי אין ספק שמדובר בהרעת תנאים, גם לפי הודאתו של מנהל העמותה בעצמו. כמו כן, קיבלה הרשמת את טענתה לגבי הודעת ההנהלה כי אין צורך בתפקיד הנוסף וקבעה כי עדותה היתה מהימנה ואמינה.


בנוסף, לדבריה נראה שהתובעת כלל לא הסכימה לתנאי החוזה, וכי בסיכום הפגישה שנערך ביניהם לא נאמר לה כי שכרה יופחת. ולהיפך, במהלך השיחה נאמר לה כי עבור כל מנוי חדש שתצליח להשיג, תקבל 75 שקלים נוספים, על כן התובעת היתה בטוחה כי תנאיה במגמת שיפור.


כמו כן, נראה כי העובדת, אשר אינה שולטת היטב בשפה העברית, לא הבינה כלל על מה היא חותמת, ומהו תוכן החוזה.

 

יש לך שאלה?

פורום התפטרות, התפטרות עקב מצב בריאותי
פורום הרעת תנאים והתעמרות בעבודה


לבסוף, קבעה הרשמת כי בכך שהמשיכה להגיע לעבודה לא בהכרח אומר שהתובעת הסכימה לתנאים, בעיקר לאחר שהוכח כי היא פנתה מספר פעמים להנהלת העמותה בבקשה להוסיף לה שעות עבודה ושכר, וכי היא נאלצה לחכות שבועות רבים להחלטת הנהלת כוח האדם, בנוגע לפיצויי הפיטורין שביקשה.


לפי כל אלה, חייבה הרשמת את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין לתובעת בסך 1,480 שקלים, וכן בתשלום הפרש השכר בסך 8,371 שקלים. בנוסף, חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 שקלים.