אני נדרש רבות לשאלה האם ניתן לדרוש מהרשות המקומית הנחה רטרואקטיבית בארנונה המגיעה בדין לאזרח ותיק, אשר החמיץ את חלון ההזדמנויות בין אם מחוסר ידיעה ובין אם מסיבה אחרת:

1. המקור להנחה בארנונה לאזרח ותיק מצוי בסעיף 9 לחוק האזרחים הותיקים, התש"ן-1989 (להלן:"חוק אזרחים ותיקים") ובסעיף 2(א)(1) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחות").

2. החקיקה הרלבנטית אינה קובעת דבר באשר להחזר רטרואקטיבי של הנחה לה זכאי האזרח, לכן יש לפנות לפסיקה בעניין. על אף שספציפית סוגית מתן הנחה רטרואקטיבית לאזרח ותיק טרם נדון בפסיקה, קיימת פסיקה העוסקת במתן הנחות רטרואקטיבית לפי סעיפים אחרים לתקנות ההנחות ואשר מהם ניתן להקיש לעניינינו.

3. רשות רשאית לשקול שיקולים של מדיניות, בבואה להחליט בעניין השבה של תשלומים ששולמו ביתר. השיקולים והאינטרסים נוגדים. מחד, זכותו של האזרח לקבל הנחה, אשר תכליתה סוציאלית, הקלה לאזרח אשר בנסיבותיו מתקשה בפרנסתו. מנגד עומד האינטרס ציבורי, כגון שמירת יציבות הקופה הציבורית, והגנה על הרשות המקומית לבל תמצא עצמה במצב של חוסר ודאות באשר לתשלומים שתחויב להשיב.

4. לרוב, על פי הפסיקה, הכף נוטה לזכות הרשות המקומית ונגד האזרח המבקש השבה של תשלומים ששולמו ביתר. בין היתר, אף נקבע כי חובת הרשות למתן הנחה מארנונה קיימת לאותה שנת כספים בה מוגשת הבקשה (תקנה 2(א) לתקנות ההנחות).

 

יתרה מכך, הזכאות להנחה הינה פומבית ונגישה לציבור בהיותה מעוגנת בחקיקה, מכאן שטענות הנתלות בחוסר ידיעה, דינן להידחות. יחד עם זאת, האיזון הראוי בין האינטרסים הנוגדים עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות לטובת האזרח, למשל מקום בו תשלומי היתר נבעו עקב טעות או רשלנות של הרשות, אז גובר האינטרס של האזרח.

5. אני סבור כי יש אף לבחון האם חלה חובת השבה על פי העקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט. לפי חוק האזרחים הותיקים, מעמד של אזרח ותיק ואיתו הזכאות להנחה (לפי חוק האזרחים הותיקים ולא לפי תקנות ההנחות) נרכשת באופן אוטומטי לפי גיל הנישום ("תושב ישראל שהגיע, לפי הרישום במרשם האוכלוסין, לגיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 ((להלן - הגיל הקובע))".

 

מימוש הזכות להנחה מותנה מבחינה טכנית אמנם בהגשת בקשה להנחה, אך אין לרשות המקומית שום שיקול דעת בעניין. כמו כן, יתכן ועל הרשות להביא בחשבון את האוכלוסייה המדוברת בעניינינו, אוכלוסייה של קשישים שאינם ניידים, שלא תמיד כוחם במותנם לטפל בעניינם ולהבין את נבכי הפרוצדורה.

6. לסיכום:
מבחינת החוק, הרשות רשאית להחליט כי היא אינה מחילה את ההנחה הנדונה באופן רטרואקטיבי על קשיש שלא הגיש בקשה במועד. על אף זאת, הרשות רשאית להחליט שעל אף האמור לעיל, היא תעניק הנחה רטרואקטיבית למס' מסוים ולא גדול של שנים (למשל, כשנתיים אחרוה, אך לא יותר, כדי לא לפגוע ביציבות הקופה הציבורית), וזאת נוכח העובדה שמדובר באוכלוסייה של קשישים ומכיוון שברי כי לו הייתה הבקשה מוגשת, ההנחה הייתה ניתנת.

 

חשוב לציין שאם מחליטה הרשות להחיל את ההנחה אחורה למס' שנים, יש לנהוג גזירה שווה עם כל קשיש המבקש להחיל אחורה את ההנחה. סוגיה זו האחרונה, עומדת לרוב לרועץ, לאלו המבקשים החזר רטרואקטיבי.