המצב הכלכלי והדינמיות של השוק מחייבים מוכרים וספקים להקפיד הקפדה יתרה בעסקאות מכר. על אף הרצון להגדיל את הרווחיות, האפשרות הקיימת של יצירת חובות מחייבת משנה זהירות מחשש לפגיעה אמיתית בעסק או במוכר הפרטי, בעיקר במצבים של חדלות פירעון חובות. כדי לחזק את מעמד המוכר או בעל העסק בכל הנוגע לפירעון חובות קיימת "תניית שימור בעלות בטובין".


תניית "שימור בעלות" היא הסכמה חוזית בין המוכר או הספק ללקוח, המציינת כי רק לאחר תשלום מלוא התמורה בעבור הטובין, היינו השלמת העסקה, תעבור הבעלות מהמוכר או הספק ללקוח הקונה. הלכה למעשה, זו רשת הביטחון של המוכר או הספק במקרים של אי עמידה בתנאי התשלום. תנייה זו, אם היא מוסכמת על שני הצדדים ומופיעה בחוזה ההתקשרות או המכירה שביניהם או בתנאי ההזמנה, מעידה על כוונתם בזמן ההתקשרות.


תניית שימור בעלות היא רשת הביטחון של הספק או המוכר במקרה של חדלות פירעון, ולמעשה מעלה את דרגתו של המוכר במקרה של הליכי חדלות פירעון ל"נושה מובטח" גם ללא הליכי שיעבוד. בפועל רשת ביטחון זו מבטיחה כי במקרים של תשלום באשראי הכוללים "תניית שימור בעלות", יחול שיעבוד לטובת הספק, ולכן אינו מצטרף אל יתר הנושים הנאלצים להסתפק בחלוקה היחסית של נכסי החייב, כפי שקבע בית המשפט העליון.


חייבת להיות הסכמה מפורשת של הצדדים לתניית שימור הבעלות


תניית שימור הבעלות אינה אוטומטית ומותנית בהסכמתם מראש של שני הצדדים, היא מחייבת הסכמה הדדית וכן ראיה להסכמה. בפסק דין שניתן בנושא זה, קבעה כבוד השופטת אלשיך כי ללא הסכמה חוזית מפורשת, ובנסיבות המעוררות ספק גדול לגבי הסכמה לשימור בעלות, אין מדובר בראיה לתניית שימור הבעלות. מכאן כי כדי להבטיח את פסקת שימור בעלות בטובין, חייבת להיות הסכמה מפורשת וכתובה בחתימת שני הצדדים.


כבוד השופט אורי גורן קובע שורה של מבחנים רלוונטיים לקביעת תוקפו של סעיף מכר טובין, הקובע כי בעלות תעבור לקונה רק לאחר פירעון מלא של כל התשלום. ככלל בעלות בטובין עוברת לקונה בעת מסירת הטובין כל עוד לא הוסכם אחרת בין שני הצדדים, בהתאם לסעיף 33 לחוק המכר תשכ"ח-1968. סעיף זה קובע כברירת מחדל שהעברת חזקה לרוכש מעבירה אליו את הבעלות.


עם זאת, מרבית העסקאות, אלא אם צוין אחרת מפורשות, מתבצעות בתנאי אשראי או קונסיגנציה. לכן, חייב להופיע סעיף "תניית בעלות" בחוזה או בתנאי ההזמנה או בחשבונית המס או המשלוח, וההסכמה חייבת להיות מפורשת. אך יש לזכור כי רק כתיבת התנייה אינה מספקת כי אין בה משום עדות להסכמה.


אי לכך ובהתאם לזאת, ספק או מוכר הרוצה להבטיח לעצמו תניית שימור בעלות, חייב לשים לב כי חוק המכר קובע שהבעלות על המוצר או הטובין עוברת לקונה בעת מסירתם, אלא אם נקבע אחרת. סעיף שימור הבעלות הוא בעל תוקף רק אם צוין באופן מפורש והוא מוסכם על שני הצדדים. אם לא מוכח כי שני הצדדים הסכימו לדחות את מועד העברת הבעלות עד לפירעון מלא, הרי תניית הבעלות אינה תקפה.


הערה על חשבוניות אינה מספיקה כדי להיחשב הסכם תקף


הסכמה הדדית אינה יכולה להיות מובאת כהערה על חשבוניות או תעודות משלוח. אלה אינן מהוות הסכם תקף, אלא אם חתם הקונה על הערות אלה. ראוי להדגיש כי מוטב שתיקבע מראש בין שני הצדדים האחריות הביטוחית המתחייבת. עם זאת ראוי לציין כי ההלכה הפסיקתית אינה ברורה במקרים שבהם מרבית התשלום הועברה לספק או למוכר.


מבחינה אופרטיבית, יש לציין תמיד כי הבעלות עוברת רק לאחר העברת מלוא התשלום לספק או למוכר ועליה חתימה על ידי הקונה, אחרת אינה מהווה ראיה להסכמה. רק אז תחול נפקות משפטית.


אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק או מקיף או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.