עו"ד הלוי,
שלום רב,


אני עובדת בעיר אופקים במשרד עו"ד בתור מזכירה, אני עובדת כבר שלוש שנים ולאחרונה בשל בעיות אישיות, תפוקת עבודתי אינה כתמול שלשום, המעסיק שלי שם לב למצב תפוקת עבודתי הירודה, ואתמול שבר הוא את הכלים, וצרח עלי (על טעות קריטית שעשיתי) ואמר 'תעופי מפה'.. 'לא רוצה אותך פה'... דיי עם הטעויות האלו, איתי את סיימת... אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל אני יודעת שאני מוערכת אך לאחרונה קצת פישלתי, מודה. בערב אחרי ככלות הכל ושחמת המלך שככה , שלח לי המעסיק בקשת סליחה ומחילה וביקש שאחזור מחר לעבודה, עוד טען כי היה במצב רוח גרוע וצר לו, מה הדין? אני חוזרת? פוטרתי? העניין בהול, תודה, שני.ג. אופקים.


שני, שלום רב,


כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י)


אף הגמרא אומרת (נדרים כב,ב): "כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו" ואקנח בגמרא פסחים סו,ב: "כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו", ולא אלאה אותך באמרות חמורות יותר על מידת הכעס.


לגופו של עניין,


על פי פסיקת בתי הדין לעבודה מעסיקך אינו רשאי לחזור בו מהתפטרותו ללא הסכמתך, אך לבל תשכחי שמגיע לך כספים על תקופת ההודעה המוקדמת ואת צריכה להתייצב לעבודה, היה ולא חפץ שתגיעי, שומה עליו לשלם את הימים הללו.


אך במקרה שתיארת לי בשאלתך, דומה כי הדברים מורכבים יותר, שכן המעסיק חזר בו ממעשיו הנלוזים, ובתי הדין מכירים בחולשות האנושיות שפוקדות אותנו, שכן זהו טבע האדם, ברי כי מעסיקך מעריך אותך ואף הוא הודה כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא מבלי שיהא אמת בדבריו ופשיטא שהמעסיק לא חפץ לפטרך.


ובמילים הבאות תיאר בית הדין את עניין הכעס הרגעי והשלכותיו:


"בוודאי שלא יהא זה לתיקונם ולקיומם של יחסי עובד מעביד, אם כל אימת שנאמרים דברים בשעה קשה של רוגז, ללא שהות ושיקול דעת ולמחשבה תחילה, יהא האומר נתפס על דברו, ויוציא מסקנות מהדברים".


רוצה לומר- היה ואת מעוניינת לחזור לעבודה והמעסיק חזר בו בהודעות אישיות אליך, דומה כי אין כאן עילה לפיטורין, שמרי על מקום עבודתך, הגיעי מחר לעבודה , שבי עמו, וליבון הדברים יהא טוב ואף נעים.


שני, צעיר אני לימים, ברם שמוע שמעתי אודות בעלים/נשים העוזבים את בתיהם בכעס ובחמה ולבסוף חוזרים, האדם הנו הטיפוס הכי מורכב על פני הגלובוס, דעתי- סלחי למעסיק ושמרי על עבודתך.