תא"מ 10588-09


בין שתי חברות נערך הסכם לאספקת ציוד ומתן שירותים בתחום המחשבים תמורת כ-25,000 שקלים. החברה המספקת העבירה את הסחורה וקיבלה כנגדה שלוש המחאות מטעם החברה המזמינה. באותה העת, בעליה של החברה המזמינה חתם על ערבות אישית לפיה במידה וההמחאות לא תוכבדנה הוא ישלם את היתרה שתעמוד לפירעון מכיסו האישי. שלוש ההמחאות חוללו, שתיים בדצמבר 2002 ואחת באפריל 2003.

 

יש לכם שאלה?

פורום שיקים חוזרים | גביית חובות

פורום פרעתי | התנגדות לביצוע שטר


החברה המזמינה לא נקטה בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש ההמחאות. בא כוחה של החברה טען כי טרם הוא ביקש לנקוט בהליכים כגון דא, משרדו נפרץ וההמחאות נגנבו. מדובר באירוע אשר התרחש במרץ 2006 (כשלוש שנים לאחר מועד חילולה של ההמחאה האחרונה). בין הצדדים ניטשה מחלוקת בנוגע לפניות באשר להמחאות המחוללות.


במהלך הדיונים, הנתבע, אשר היה ערב להמחאות, טען כי הוא החליף את ההמחאות המקוריות בהמחאות חלופיות שהתקבלו מלקוחותיו, אך הוא לא זכר מי היו הלקוחות המדוברים. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה בנוגע לכך. הנתבע טען כי היות והתביעה הוגשה "רק" בשנת 2009, היה על בית המשפט לדחותה מחמת התיישנות.


האם התביעה התיישנה? מתי החל מרוץ ההתיישנות?


בית המשפט לא קיבל טענה זו וקבע כי התביעה לא התיישנה. ראשית, השופט ציין כי התביעה התבססה על ההמחאות אשר חוללו ולא על עסקת היסוד שנערכה בין הצדדים (והערבות האישית שניתנה על ידי הנתבע בעסקה זו). הנתבע עסק ארוכות בסוגיית ההתיישנות אך לא היה בכך כדי "להצילו" מפסק הדין (שניתן בסוף כנגדו).


בית המשפט הדגיש כי מרוץ ההתיישנות במקרה דנן החל לרוץ במועד הפרת ההסכם (דהיינו, חילול ההמחאות) ולא עם כריתת החוזה. הודגש כי ההפרה הראשונה הייתה בדצמבר 2002 (כאשר ההמחאה הראשונה חוללה) אך לא היה מדובר בהפרת חוזה נקודתית אלא בהפרה מתמשכת שהשתרכה לכל הפחות עד אמצע שנת 2003. לדוגמא, הוכח כי הנתבע מסר לידי התובעת המחאות חלופיות במהלך השנים 2003 ו-2004, אך גם המחאות חלופיות אלה חוללו בעת הפקדתן בבנק.


במילים אחרות, הנתבע לא הוכיח כי המועד בו מרוץ ההתיישנות החל לרוץ היה מועד כריתת החוזה. יתרה מכך, עסקינן בתביעה אשר נגעה לערבותו האישית של הנתבע. במקרים כגון דא, עילת התביעה נוצרת עם התכחשותו של הערב לחובו ומכאן מתחיל מרוץ ההתיישנות. דהיינו, ככל שהתביעה נגעה לערבות, הרי שהנתבע לא התכחש לחובו עד אשר חוללה ההמחאה החלופית האחרונה בשלהי שנת 2004.
 

התביעה מתקבלת לגופה


בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות. כאשר התביעה התבררה לגופה, נקבע כי דינה להתקבל. בית המשפט קבע כי הנתבע לא מילא אחר תנאי הערבות והפר למעשה את החוזה אשר נכרת בינו לבין התובעת. הנתבע ניסה לטעון כי הוא החליף את ההמחאות בהמחאות חלופיות והוא אינו יכול לדעת מה עלה בגורלן של אלה. בית המשפט קבע כי כאשר חייב בתביעת חוב מעלה טענת פרעתי, עליו להוכיח את טענותיו על בסיס מסמכים, עדויות וראיות. במקרה דנן, הנתבע לא הרים את הנטל הדרוש וטענותיו נדחו.


"הנתבע לא השכיל להראות כי הוא פעל בדרך כלשהיא על מנת לשים ידו על הראיות, לא מרשויות המס ולא ממנהל חשבונותיו הקודם (אשר להם הוא לכאורה מסר דיווח אודות העסקה עם התובעת)", נקבע בפסק הדין, "במילים אחרות, הנתבע לא הרים את הנטל שהוטל על כתפיו ולא עלה בידו להוכיח שהוא אכן שילם את החוב", נקבע בפסק הדין.